טוב, אני קצת מטעה פה. זו לא בדיוק תכנית חומש, כי היא לא מתוכננת לחמש שנים. למען הדיוק, היא מתוכננת לחודשיים וחצי בערך. כי אני גאון.

חחח אני יודעת שזה מוזר לקרוא לזה תכנית חומש אם זה בסך הכל חודשיים, אבל רק ככה אני לוקחת את זה ברצינות! (יופי, ג'אם.)

אז למה התחלתי בכלל את התכנית הזאת?

ככה:

בעוד כחודשיים וחצי יש לי יומולדת ואני אהיה בת 24. (עיניים למעלה בסנטימטר, חבר'ה. עכשיו ימינה. ריבוע אפור, כתב לבן... הנה זה :)) כשחשבתי על זה (כשזה הגיע לפתע לתשומת ליבי) חשבתי לעצמי בלב: "אמאל'הההההה אני כבר בת 24?? ועוד לא הספקתי לעשות כל כך הרבה דברים שרציתי?... אני כל הזמן תקועה בעבודה ודואגת לשטויות כמו פרנסה ששכחתי לגמרי כמה דברים רציתי להספיק."

ממה אני כבר בלחץ? טוב, אז הייתי אמורה לסיים את הספר שלי והוא כבר היה אמור לצאת לאור. רציתי לטוס לבריסטול (איפה שהעלילה בספר שלי לוקחת מקום), רציתי לקנות רכב, (מה שבשבילו עבדתי, אבל זה לא יקרה בתכנית החומש כמובן. כסף דורש קצת יותר זמן).

אז הדלקתי קטורת (זה לא קשור אבל אני מדליקה קטורת בכל רגע משמעותי. סתם מדליקה אותי האווירה. ואוו, נסחפתי היום עם הסוגריים...) ורשמתי על דף מה אני רוצה להספיק. הדבר העיקרי כמובן הוא להוציא את הספר שלי לאור, וחשוב מאוד שזה יקרה לפני היומולדת, שזה ב22 בנובמבר.

חוץ מזה, את שאר הדברים אני רוצה לקיים לפני גיל 25. לא נשמע ריאליסטי לקנות רכב לפני 25, אבל לעבוד על חיסכון עד אז, ייחשב כהתקדמות משמעותית.

הצעד הראשון שלי היה לעבור למשרה חלקית, כדי שיהיה לי יותר זמן לכתוב. המנהלת שלי דווקא התלהבה, "מה, את כותבת ספר? ספר אמיתי? אפשר לקרוא אותו אחרי זה? ברור שאת יכולה לעבור למשרה חלקית, אבל תסיימי מהר."

חחח איך אני אוהבת כששואלים אותי, "ספר אמיתי??"

"לא, ספר צעצוע, כשמעמידים פנים שקוראים... אז מחזיקים ספר מזוייף. כזה."

בכל אופן, עכשיו אני עובדת על הספר יותר. אני מניחה שאמשיך לעדכן את הבלוג כרגיל, זה לא אמור להפריע. ואתם עדים לכך שעד היומולדת שלי (ושל סטיבן קינג) הספר גמור וכבר בדרכו להוצאה לאור.

תאחלו לי בהצלחה!