אז ישבתי בפאב עם כמה חברים, והתנחלנו על הספות כמו שאנחנו יודעים טוב כל כך לעשות. אני לא אוהבת לשבת עם קבוצה גדולה על הבר, אני מעדיפה שולחן כי ככה אפשר לראות את כולם, אבל כשאני לבד או עם עוד אדם אחד, נראה אותך מרחיק אותי ממנו... אני יושבת מול הברמן ומפרקת חביות.

טוב, אבל זה לא עליי ועל בעיית השתייה שלי. בכל אופן, אנחנו מדברים וצוחקים והם התערבו שאני לא יכולה להקפיץ בייגלה לפה. אז כולי כאילו עם ביטחון עצמי (פחחחח ג'אם, את שקופה...) "ברור שאני יכולה, תתכוננו לשלם לי על המשקאות." ואני מקפיצה... ומפספסת. "מתוך שלוש!" אני מכריזה ומנסה שוב... ומפספסת. ניסיתי בסוף עשרים פעם. הפסדתי ושילמתי כמו גדולה, אבל בהחלט המשכתי לנסות.

בכל אופן, כמה חברה מהספות שליד ראו אותנו והצטרפו אלינו ופתאום התחלתי לדבר עם בחור בשם ו'. דיברנו על קומיקסים, קצת על קווין סמית' והרבה על Supernatural!

אני לא יודעת עד כמה אתם מכירים את הבלוג שלי וכמה תאגים חקרתם, אבל אם קראתם לפחות שלוש אתם כבר אמורים לדעת שאני משוגעת על הסדרה הזאת (על טבעי). כי אני כל הזמן שמה תמונות שלהם, GIFים שלהם, וכמובן מכריזה בתחילת כל עונה! עם חצוצרות וריקודים, כי מגיע להם D:

בכל מקרה, התלהבתי שסוף סוף יש לי מישהו לדבר איתו על Supernatural והתחלנו לדבר בהתלהבות. הוא ראה את כל העונות (9 נכון לעכשיו) כמוני, וחושב שהאחים ווינצ'סטר הם יאמי (בדיוק כמוני). הוא נראה הומו, אבל לא נראה לי שהוא הומו, והנה אני מגיע לזה...

בסוף הערב נפרדנו יפה והוא ביקש את הפייסבוק שלי. אמרתי לו שאין לי והוא נראה מופתע וביקש את מספר הטלפון.

גברים, אין לי בעיה עם זה שאתם מבקשים מספר טלפון.

מה שכן מטריף אותי זה כשאתם מתעקשים. לא הבחור הזה, אבל יש בחורים שכשאת אומרת להם, "לא." גם אם בטון הכי יבש והחלטתי, הם ימשיכו, "אבל למה...?"

"אממ... אולי כי אני לא רוצה? אולי כי זה לא מספר חירום או מספר ציבורי? אולי כי יש לי חיים מעבר לפגישה איתך הערב??? ואולי אני פשוט לא רוצה לראות אותך יותר??" באמת, מה עושים? אומרים את האמת? משקרים..? אני דוגלת בלהיות מנומסת, אבל עד שחופרים לי או כשנכנסים לי למרחב האישי. צאו מזההה

בכל אופן, הוא היה דווקא נחמד אז הבאתי לו. למרות שבאיזה שלב הוא כבר התחיל סתם לחפור וכבר היה חמש בבוקר ולא היה לי כוח אליו.

מה שכן, הרגשתי לא נעים כי ישב איתנו ידיד שלי, שעובד איתי כבר חצי שנה ואין לו את המספר שלי. אז למחרת הוא ישב איתי בחוץ ודיברנו ובאיזה שלב הוא שאל, "אגב, למה עדיין אין לי את המספר שלך?" אז אני מנחשת... וזה ניחוש פרוע, כן?... שזה מפריע לו.

זה לא הכי גרוע אבל. אתמול ישבתי באוטובוס בנסיעה מתל-אביב, שוכבת להנאתי (זה היה בלילה, אין כמו נסיעה לילית באוטובוס) עם אוזניות על פול ווליום. אני פותחת לרגע את העיניים וקולטת שאיזה בחור מסתכל עליי. זה הרגיז אותי כי הוא בחן אותי עם חיוך חרמני. לא התייחסתי הוא כנראה לא הסכים להשלים עם זה וקם אליי, ממלמל משהו.

הורדת את האוזניות בנימוס ושאלתי, "סליחה?"

והוא חזר, "אפשר לבדוק משהו?"

קצת נלחצתי. מה כבר יש לבחור הזה לבדוק? על הספסל שלי...? לפי המבט שלו הוא רצה להוריד לי את החולצה ולבדוק אם הציצי שלי אמיתי.

עשיתי פרצוף של, "או... קיי."

הוא הרים את היד ופתח את המזגן, "אהה יופי," הוא אומר, "זה עובד. אפשר?" והוא מסמן לי אם הוא יכול לשבת.

ברצינות...? אוי, זה היה כזה עלוב... אם אתה רוצה לדבר איתי, להתחיל איתי, לא יודעת מה, אל תחפש תירוץ כל כך קלוש כדי להתעלק עליי בנסיעה של שעתיים וחצי, זה לא יעבוד! תסמכו עליי, בטח לא בלילה. בחורה עייפה, רוצה לישון. קפיש?

טוב, מצטערת, אני יודעת שנסחפתי קצת עם הGIFים של Supernatural היום, רק רציתי להבהיר נקודה ואז נסחפתי... אני מניחה שהמשימה הושלמה?... חיחיחי

בכל אופן, נפטרתי ממנו בסוף כשאמרתי לו שאני לסבית. אני יודעת, אני יודעת, זה לא מדוייק. אבל מה זה משנה, הוא בזבז את זמנו ואת זמני! והוא היה קריפייי

בכל מקרה, זה היה הסופ"ש שלי... איך היה הסופ"ש שלכם? ;)