כל כך הרבה דברים השתנו מאז שנעלמתי לכם ככה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל.

אני מניחה שאספר בקצרה על כל דבר.

מאז שחזרתי לעיר, אני גרה עם עוד שלושה (!) שותפים. חשבתי לסבלט חדר לחודש, אבל החודש הזה עבר והחלטתי לחתום על חוזה לעוד 5 חודשים. הם שותפים מקסימים והחיים בבית הזה הרבה יותר טובים משחשבתי. יש חברה אבל גם פרטיות, החדרים גדולים עם מרפסות ותמיד יש אוכל בשפע כי הם פריגנים, כלומר, אוספים אוכל מכל מני מקומות. משמע, אני לא צריכה לעשות קניות כי תמיד יש שפע של אוכל בחינם. זה כלכלי לי מכל הבחינות.

הבאתי גם חתולה חדשה. היא נולדה לחתולה שא' ובת זוגתו שמרו עליה, אני די בטוחה שסיפרתי לכם את זה. אספתי אותה כשהיתה בת 3 חודשים בערך. מתוקה ונותנת כל כך הרבה אהבה שקשה להישאר אדישים... מיוחדת פשוט. בהתחלה הם אמרו לי שזה חתול, אז קראתי לו מיקו. כמו דמות שיש באחד הספרים שלי. וכמובן, כמו הרקון של פוקהונטס.

אבל אז הוטרינר צחק עלי ואמר שזו בהחלט חתולה. הוא מדבר מאוד לאט ובמבטא רוסי כבד, "מה, לא ראית זה חתולה? מסתכלת מתחת לזנב, מה הבעיה?"

"הסתכלתי," התגוננתי, "ראיתי שאין לה כלום... אבל אמרו לי חתול, אז חשבתי שזה יצא החוצה כשיגדל."

ואז הוא נקרע עלי מצחוק, "חה חה! יצא החוצה כשיגדל! מה זה, שיערות?"

אז הוא שינה לה למיקה. ועכשיו יש לי חתולה בשם מיקה, היצור המתוק ביותר בעולם.

י' נעלם לי מהחיים. אני אפילו לא רואה אותו ברחוב, וחושבת שאולי הוא לקח את העבודה ביוסטון ועזב בלי להגיד שלום. גם אני לא טובה בפרידות, אבל קשה לי שלא לקלל אותו בלבי. תקופה לאחר מכן, הפכתי למן סוג של "פילגש" של א', ואני לא יודעת איך זה קרה. שכבנו איזה 3 פעמים. זה מרגיש לי מאוד מוזר לשכב עם בחור שיש לו חברה שיודעת שאנחנו שוכבים ובסדר עם זה. אני מאוד אולד-פאשן כשמדובר במערכת יחסים. אני אוהבת לתת לגבר שלי ספייס אבל לא אוכל לסבול את המחשבה שיהיה עם מישהי אחרת במיטה. אני גם לא אוכל לסבול להיות עם גבר אחר כשהלב שלי שייך לגבר שלי. אבל כל אחד והתפיסה שלו, אני מניחה. בהתחלה לא רציתי שום קשר מיני לשניים האלה למרות שהוא תמיד היה מנסה ואומר לי שהיא בסדר עם זה. אבל תמיד אמרתי, "מצטערת, המשולשי אהבה האלה לא בשבילי". ואז, אחרי העלמותו של י', מצאתי את עצמי נשברת. הרי סיפרתי לכם שאני וא' שכבנו בעבר, לפני שהכיר את בת הזוג שלו. הוא לא תותח במיטה או משהו כזה, להיפך, אני אף פעם לא באמת מסופקת, הזין שלו קטן והוא תמיד על הגב. מן הסתם, כי הוא נכה. אבל טוב לי להיות עם מישהו מוכר. אז הלכתי על זה. הוא ישב אצלי איזה ערב ובהתחלה לא רציתי, אבל בסוף עשיתי את זה. השתמשתי בו והוא היה בסדר עם זה. אחרי כמה ימים, זה קרה שוב באיזו מסיבה, בשירותי הנכים. ואז שוב בדירה שלי.

אבל אז הכרתי בחור חדש.

ואיכס... הוא עשה לי חלחלה. נפגשנו בהופעה של א' (אירוניה) והוא ישב לידי והתחלנו לדבר. הוא רצה לבוא אלי אבל סירבתי בנימוס. לא הכרתי אותו, אז למה לי? אבל כמה ימים אחרי כן הוא התקשר ויצאנו שוב. גמרתי בהחלטה שהבחור הזה לא יהיה איתי מבחינה רומנטית, כי הוא נחמד והכל אבל אני לא נמשכת אליו. אבל כמו תמיד, האלכוהול שבר לי את המילה. הוא ליווה אותי לבית ובאתי להיפרד ממנו והוא נישק אותי. זה חירמן אותי משום מה ושאלתי אם הוא רוצה לעלות. הוא עלה. שכבנו ואז נכנסנו למיטה לישון.

תקשיבו, אני לא הצלחתי להבין ואולי הגברים שקוראים את זה יוכלו להסביר לי בתגובות מה לעזאזל קרה באותו לילה.

אני שוכבת לצדו במיטה, מנסה להתגבר על רגשות האשמה ולא מצליחה להירדם בגלל כל הבירות ששתיתי. ואז הבחור, שכנראה גם לא הצליח להירדם, נצמד אליי מאחורה והחל להתחכך בי. הוא הצמיד את הזין שלו מאחוריי והחל להימרח עליי. זה לא היה נעים אז פשוט זזתי כדי שיפסיק. הרגע הוא גמר, והוא עדיין חרמן? אני לא גמרתי בכלל, ועבר לי המוד... מוזר. ואז כשהוא לא הפסיק, החלטתי להעמיד פני ישנה. ההתחכחויות האלה שאני מדברת עליהן נמשכו המון זמן, אולי שעה. זה התחיל להיות דוחה... מה נהיה? ואז כשהוא חשב שאני ישנה, במקום לעזוב אדם ישן בשקט, הוא פשוט התחיל לגעת בי, ולאונן. הבחור הזה שכב לידי, נגע לי בגוף ואונן. ממש לידי, כשאני כביכול ישנה!!!

זה הגעיל אותי כל כך והימם אותי שלרגע לא הצלחתי לנוע. הייתי מאובנת לגמרי. בסוף כמובן עצרתי אותו, אבל הוא לא הפסיק שם. הוא המשיך להתחכך בי מאחורה איזה חצי לילה, כאילו מזיין אותי על יבש כמו שאומרים. עד ששמעתי אותו גומר שוב. זה היה כל כך דוחה שהתחשק לי להקיא ואז לזרוק אותו מהחלון. בחיי שאני בפוסט-טראומה.

נראה לי שגמרתי עם גברים לכמה זמן.

בסוף השבוע הייתי בפסטיבל מוזיקה בדרום. היה מדהים. טחנתי משהו כמו 40 הופעות ביומיים. ישנו באוהל, בישלנו בשטח ועישנו מלא. ואז כשחזרתי לשיגרת היום, הלכתי מיד לחפש עבודה. פאק מי.

אולי כבר ניחשתם, אבל התפטרתי מהעבודה בקפה. הבוס שלי הפך להיטלר אמיתי וזה כבר היה יותר מדי בשבילי. אחרי שחזרתי מהחווה נתתי עוד איזה 2 משמרות וגמרתי איתו. חיפשתי עבודה ומצאתי 4. הייתי אמורה להיות שמחה שמצאתי 4 עבודות ואני רק צריכה לבחור, אבל להיפך, זה הכניס אותי לדיכאון. לא רציתי לחזור לשגרה. רציתי להמשיך ולהינות, להשתולל, לטייל, לרוץ עם מספריים. אני יודעת שאני כבר לא נערה מתבגרת, אבל כבר השלמתי עם זה ששגרה זה פשוט לא אני. קשה לי עם זה.

חשבתי להיות נגנית רחוב ולעשות כל יום כמה שעות של מוזיקה על המדרכה, אבל התרוששתי עד כדי כך שתיארתי לעצמי שזה לא יספיק. עף לי כל הכסף בחודשיים האחרונים בלי שום הכנסה, אז נאלצתי לבלוע את הגלולה. לקחתי עבודה באיזו מאפיה ואמרו לי להגיע ב7 בבוקר. אמרתי בסדר, והייתי בדיכאון כל היום. בערב, הלכתי להופעה של א' בבית קפה/ביסטרו שכונתי. זה בית קפה שאני תמיד יושבת בו. מקום נחמד עם גלריה של ציורים, כלי נגינה בפינה ומדפי ספרים בכל מקום. יש בו לפעמים ג'אמים ולפעמים ערבי הקראה. מרגיש לי כמו בית. אמרתי לעצמי שאשאר עד 11 לכל היותר, כי אני צריכה להתעורר מוקדם וזה קשה לי. כשבאתי לשלם בסביבות 11, ראיתי שהיתה לו ערימה מפחידה של כלים בכיור. אני מכירה את הבעלים ורציתי לעזור, "אתה צריך עזרה עם הכלים?" שאלתי.

"איזו נשמה," הוא אמר לי, "אני אשמח, אבל רק תמורת תשלום."

אז נשארתי עוד שעה ועזרתי לו עם הכלים. הוא נתן לי 30 שקלים במזומן עבור אותה שעה ושאל אם אני רוצה להישאר ולעבוד אצלו.

חשבתי על זה לרגע. זה מקום שאני מבלה בו כמעט כל יום, ביום אני נהנית לקרוא בו כי שקט, בערב אני נהנית לשתות בירה ובימי ראשון אני בהופעות של א'. לא רציתי להפוך את מקום הבילוי שלי למקום עבודה. אבל אז חשבתי שזה או זה או מאפיה עם בוס סנוב שגם הרבה יותר רחוקה לי מהבית וגם עם חוקים נוקשים כמו מכנס ארוך ונעליים סגורות, מדים ושטויות כאלה. לעומת פה, שזה דקה מהבית ואני מכירה את הבעלים. קיוויתי שזה לא יהרוס לי את היחסים איתו, כי לערבב פאן עם עבודה זה תמיד רעיון רע. אבל הלכתי על זה ואמרתי בסדר.

עד עכשיו, היו לי שם שלושה משמרות. בינתיים הכל בסדר. אני לא רק בריסטה שם, אלא גם טבחית ומלצרית. מי שעובד שם עושה הכל, זה לא מחולק. אני די אוהבת את זה, אבל זה הרבה יותר קשה, באופן טבעי.

ושמרתי את הטוב ביותר לסוף:

דבר ראשון, נכנסתי לתחרות סיפורים חדשה. שלחתי סיפור ואמרתי לכל מי ששאל אותי שהסיפור הזה בטוח לא ינצח ויותר מזה, סביר להניח שבכלל לא ייכנס. הסיבה שככה חשבתי היא לא כי הוא גרוע, זה דווקא בין הסיפורים היותר טובים שלי, אלא שיש בו סצנת סקס אחת והייתי בטוחה שבגלל צנזורה הוא לא יעבור את בחירת השופטים. כבר שלחתי אותו פעמיים לתחרויות אחרות והוא לא התקבל באף אחת מהן. אבל אז, לפני כשבוע, קיבלתי מייל שאמר שנכנסתי לעשרים הזוכים בתחרות ואני נכנסת איתם לאסופת סיפורים בספר שיצא לאור ב2017. אחרי הצבעת הקוראים והשופטים, אדע באיזה מקום אני.

איזו הפתעה נהדרת! אני כל כך גאה בהוצאה הזאת שלא צינזרו אותי.

הדבר השני הוא שביום ההולדת שלי, שזה ב22 בנובמבר, יש ערב הקראה בבית הקפה שעליו סיפרתי לכם, שעכשיו אני עובדת בו. אני הולכת לעלות באותו ערב ולהקריא סיפור שלי. בקרוב אפרסם אותו כאן ואשמח לשמוע את דעתכם. זו פעם ראשונה שאני מקריאה מול קהל. זה לא סתם לעמוד ולקרוא, זה ממש להקריא בצורה כזאת שתשאיר את השומעים מרותקים. אפשר להשוות את זה להצגת יחיד, אני מניחה. מלחיץ, אבל אני ממש מאושרת על ההזדמנות.

אלה היו החודש וחצי האחרונים שלי, שבהם, אתנצל עכשיו, לא פירסמתי שום פוסט.

פשוט איבדתי לגמרי את הצפון, ביליתי והזנחתי אתכם. אל תכעסו.