אני שוכב במיטה, בבית לשם שינוי, עם המחשב הנייד עליי, כמה נוח
אני תוהה מה המשמעות של חברים, האם הם תמיד ישמרו איתך על קשר? תמיד יהיו שם בשבילך שתצטרך?
האם הם יחכו לי ולא ינתקו קשר כשאני אאבד את עצמי ואתרחק קצת, כי אני יודע שאני תמיד יהיה.
כבר חודש וקצת שאחת הידידות שלי, אחת מהאנשים הכי קרובים אליי שסיפרתי לה כמעט הכל על עצמי ניתקה איתי קשר,
ובכן אני די רגיל לזה שאנשים מתרחקים ממני ונוטשים, אבל ממנה לא ציפיתי,
אני מודה זו תקופה לא כלכך קלה, עברתי ניתוח לפניי חודש ואני בחופשת מחלה מהצבא,
היו כמה ימים שלא כלכך יכולתי לדבר איתה בגלל ביקורות וכאבים וכל מיני קשקושים, ומבחינתה ? אני מחוק
מחקה כמעט שש שנים של קשר קרוב, שש שנים שקיבלתי כל גחמה ילדותית שלה וכל שיגעון כזה או אחר והתקף עצבים שלה,
גם שהיא החליטה לא לדבר איתה כמה ימים בלי סיבה, כשביקשה הייתי שם וחיכיתי לה, מעולם לא נטשתי
אז כשאני קצת נשברתי ונעלמתי לכולם, לא. זה כבר בקשה מוגזמת, מבחינתה אני חצוף ומלא בשיט, מסנן וממציא המון תירוצים וזה יותר מידי בשבילה, גם כשעמדתי מחוץ לבית שלה וביקשתי סליחה זה לא גרם לה להניד עפעף, גם כשהלכתי משם עם דמעות בעיניים זה לא כלכך שינה לה משהו,
"לב קפוא" חשבתי לעצמי באותו יום, איך היא יכולה לעמוד מולי ולהתעלם כשאני מבקש סליחה על משהו שאין לי בכלל סיבה לבקש עליו סליחה,
כבר שכחת כל מה שעשית? כל הפעמים שהייתי שם בשבילך.
כנראה שבזמנים בדיוק כאלה אפשר לראות חבר אמיתי מהו. זה מבחן האמת, לראות אם היא תהיי שם בשבילי, אם היא תוכל להבין את הסיבות שלי.
אני מודה הרגשתי תקופה ארוכה שעקרו לי חלק מהלב, בכל הכנות, בזמן שהיא לא הרגישה כלום בלב הקפוא שלה.
אז את זה שאין דבר כזה חבר אמת הבנתי ממזמן, ודי קשה לי לאבד חבר קרוב שיודע עליי הכל
אבל אני מניח שאלו החיים , אכזריים וקרים ותמיד יפקחו את העיניים שלך, גם אם המראה לא כזה מלבלב.
מקווה שיום אחד הלב שלה יפשיר, והיא תפקח את העיניים ותראה מה הפסידה, כי אחרי הכל אני אחכה לה, עדיין למרות הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: