עיניים - ראי הנשמה והרגש

אני לא מאמינה בזה אבל בכל זאת אם יש כל כך הרבה אנשים שמאמינים וכאלה שמצאו הוכחות בכתבים מהעבר אולי זה אומר משהו, אולי זה נכון, אולי סוף העולם באמת מתקרב. אבל אם הוא מתקרב אז ככה זה נגמר? ככה יהיה סוף העולם שלי?

בכל מיני מקומות עושים מסיבות לכבוד סוף העולם, מנסים למצוא בן זוג להיות איתו לפני שסוף העולם מתקרב, כדי שלא נמות לבד. אבל אם זה לא מה שבאמת צריכים? אם צריך רק חבר קרוב או חברה טובה שיהיו איתנו כשהסוף יגיע? אם צריך לדעת שאם יקרה משהו ובאמת זה יהיה הסוף אנחנו נהיה עם בנאדם שאנחנו אוהבים?

לכל אחד יש בנאדם כלשהו שהוא אוהב, בנאדם שהוא חי בשבילו, יש לכל אחד סיבה לחיים.

ואם מאבדים את הסיבה הזאת אז לא חיים יותר, כי לא מסוגלים לחיות, כי הדבר שרצינו יותר מכל אבד ואנחנו כבר מתים. אז באמת סוף העולם קרוב, הוא קרוב אני יודעת את זה, הוא לא בהכרח יהיה היום או מחר אבל גם עוד 50 או 100 שנה זה עדיין קרוב. אז אם הוא קרוב, אני רוצה להיות בו עם הסיבה לחיים שלי, אני רוצה להיות בו עם הבנאדם שהכי חשוב לי, אני רוצה שהדבר האחרון שאני אראה זה את העיניים שלו, העיניים של מי ששבילו אני חיה ובלעדיו אני מתה. אני רק רוצה לדעת שזה יהיה הבנאדם האחרון שאני אראה, שתהיה לי תמונה שלו בזיכרון, מזכרת. כי אם סוף העולם קרב, והוא קרב, אני הרי יודעת, אז אני חייבת להתחיל לסדר את החיים שלי כדי שאהיה עם אותו אדם כשהכול ייגמר. אני חייבת לוודא שאין אדם שפגעתי בו או הכאבתי לו, אני חייבת לוודא שאני בסדר עם כולם, אני חייבת לומר למי שאני יודעת שפגעתי בו שאני מצטערת, אני חייבת לדעת כשאמות שלפחות הייתי בנאדם טוב. אז אני מנסה לתקן את מה שאני יכולה, ובינתיים דוחים את סוף העולם לעוד יום אומלל, אבל אם זה יהיה סוף העולם אז לדעתי פשוט חבל שהוא לא הגיע כבר קודם, חבל. אני יודעת שניסיתי לפצות על העבר, אני יודעת שניסיתי להפוך לבנאדם טוב, אני לפחות ניסיתי. כל אחד עושה את הדבר שנראה לו נכון לעשות ולמרות שזה קשה לי אני מנסה לכבד את ההחלטות של כל אחד ואחת. זה קשה לדעת שהאקס שלי שונא אותי, זה קשה לדעת שיצרתי סתם למישהי שממש עזרה בעיות חדשות, זה קשה לדעת שמי שפעם הייתה החברה הכי טובה שלי רוצה שאני אצא לה מהחיים, זה קשה לדעת שקורה משהו לחברה הכי טובה שלי ואין לי מה לעשות בקשר לזה חוץ מאשר להסתכל עליה ולנסות להבין מה קורה או לגרום לה לנסות להבין לפחות. זה קשה לדעת שאנשים כל יום מתאבדים, שכל יום נערים ונערות בגיל ההתבגרות בוכים כי יש להם עודף משקל או שהן אנורקסיות והן בטוחות שהן שמנות. קשה לי לדעת שכל יום אלפי אנשים פשוט הולכים לקחת סכין מהמטבח וחותכים, פשוט כי הם לא יכולים בלי זה. קשה לי לדעת שאני יכולה לעזור לאנשים כאלה אבל אני לא עוזרת להם באמת, כי אני לא מומחית או פסיכולוגית גם אם אני רוצה להיות אני עדיין לא אחת כזאת ואני יכולה רק להזיק להם, למרות שהצלתי כבר עשרות אנשים שרצו להתאבד. קשה לי עם זה שאני נעלמת מהעולם כל פעם שאני רק רוצה ואני מצפה מאנשים אחרים להתמודד. קשה לי שאני לא מתמודדת, קשה לי שאני לא פורקת, קשה לי שאני לא מתפרקת, קשה לי שאני לא מאמינה שאף אדם יצליח להבין אותי באמת, קשה לי שאני מרגישה מעל כולם, פשוט קשה לי.

אז סוף העולם מתקרב ואני אפילו לא קרובה ללהיות בסדר. אז הוא לא יכול להגיע, אני לא יכולה שהוא יקרה עדיין, הוא לא יכול לקרות כשאני ככה, אני חייבת לסדר את החיים שלי קודם. וזה אנוכי, אני יודעת, זה אנוכי שבגללי אנשים יסבלו עוד יום או יומיים או אפילו שלושה, זה אנוכי שרק בגלל שאני לא פתרתי את הבעיות שלי כולם יישארו בחיים, זה אנוכי אבל אני אחיה עם זה.

מעכשיו אני אקח בחשבון שכל יום יכול להיות סוף העולם ואני אנסה לתקן את הטעויות שלי לפני שהוא יגיע.

לפחות אני אנסה, אני מקווה שגם אחרים ינסו אבל אני צריכה לדעת שאני עשיתי את שלי, כי רק ככה יכול להיות סוף העולם, טוב ומושלם.