מדהים לראות איך כ"כ הרבה אנשים מתגייסים לטובת המאמץ המלחמתי והמדיני, אם זה בצבא, בזירה התקשורתית, באירוח ובהתנדבות, ועוד.

אך לצערי, מבט קצר על ההיסטוריה מלמד כי מדובר בעיקר על "כיבוי שריפות". 

נניח שניכנס לעזה, ואפילו נסיים את המבצע בהצלחה בדומה לעופרת יצוקה. מה אז? העניין ירד מסדר היום (חוץ מעוטף עזה שחוטפים תמידית), והשגרה תחזור לעטוף את חיינו במין רכות מדומה, כמו שמיכת פוך בחורף כשבחוץ מתחוללת סערה. קשה לנו לחשוב על זה, אך המציאות היא שהמאבק שלנו הוא אמנם כרגע מתרכז בעימות מול עזה, אך מדובר על נקודת מאבק קטנה מתוך מערך אידיאולוגי אדיר ועוין: אומות האיסלאם.

ברור לי שלא כל מוסלמי מחפש באופן אישי לרצוח ללא הבחנה בשם הג'יהאד. אך עיון בדברי המנהיגים של אומות האיסלאם מאז תחילת התנועה הציונית מעידה על מגמה אידיאולוגית ברורה של רצון ערבי להקים כאן "יודנריין" בגרסה ערבית. לאחר שהמציאות הוכיחה כי לא ניתן לזרוק אותנו לים דרך מלחמה כוללת, החלו לדבר על מאבק קצת שונה: התקפה דו ראשית. מצד אחד, לפעול בצורת "מלחמת גרילה" ולהשתמש בטכניקות טרור כדי להפוך את חיינו כאן לבלתי נסבלים, ומנגד לצאת במסע דה-לגיטימציה של ישראל תוך השתתפות בתהליכים מדינים פיקטיביים שנועדו למשוך זמן ולהחליש את ישראל בערוצי התנגדות חלופיים.

 דוגמה לשימוש ציני ב"תהליכים המדיניים" היא כל ההתנהלות סביב "בעית הפליטים הפלשתינית". בעיה זו מוצגת פעמים רבות בתקשורת העולמית כבעיה קשה וסבוכה, מרכז הסכסוך באזור, כשישראל האשמים העיקריים. עובדה קצת פחות ידועה היא שבעיה זו נוצרה במכוון. מנהיגים ערבים דיברו על כך במפורש שברצונם להשאיר את מחנות הפליטים במצבם ולזנוח אותם כליל כדי ליצור אמצעי לחץ על ישראל.(כדברי חאלד אל עזם,ראש ממשלת סוריה אחרי מלחמת העצמאות:" השתתפנו בהורדת הרמה המוסרית והחברתית של הפליטים, הרגלנו אותם לנזקקות, וניצלנו אותם לרצוח  גברים נשים וילדים, כדי לשרת אינטרסים פוליטיים"). לא מדובר רק על חוסר רצון לסייע. גם כשקליטת הפלשתינים הייתה עוזרת לכלכלה הסורית,  הם העדיפו להמשיך לחפש במקומות אחרים, גם במחיר של הפסד כלכלי מאשר לפתור את "בעיית הפליטים". (ב1951, סוריה ביקשה ממצרים חצי מיליון מהגרים שיבואו לעבד חקלאית את האדמה הסורית, בתמורה לבעלות העובדים על האדמה, כדי לקדם את הכלכלה).

אחרי שמתחילים להבין את עומק התרמית, ואת גודל השנאה והעוינות שמנחה את שכננו באיזור, מתחילים לחשוב פעמיים על הפתרונות לסכסוך. מדינה דו לאומית? שתי מדינות לשתי עמים? ממש לא. זה מעולם לא היה הפיתרון. הבעיה הפלשתינית היא סה"כ עוד בורג במלחמת דת ותרבות שמתנהלת נגדנו. את בעיית הפלשתינים ניתן היה לפתור עשרות פעמים בעבר בשלל דרכים, עם מעט שיתוף פעולה של המדינות הערביות השכנות.

הבעיה לא תיפתר במבצע צבאי כזה או אחר, וגם לא בפיתרון מדיני בסגנון הדרישות הפלשתיניות, מבריק ככל שיהיה. לא ה"כיבוש" גורם למחבלים להתפוצץ ברחובות. לא הצפיפות והעוני גורמים לריסוק גולגולת של ילדה קטנה על החוף בשם הגי'האד. 

כבני תרבות המערב, קשה לנו לפעמים להבין את המניעים למלחמה נגדנו. בא לנו לפעמים לצרוח- תגידו, מה נסגר איתכם? אתם לא מבינים שאם תשתפו איתנו פעולה החיים שלכם ישתפרו עשרות מונים? שבמקום לבזבז נתח כל כך משמעותי מהתקציב על ביטחון, נוכל להפנות את היכולת היצירתית המופלאה של ישראל למחקר על פתרונות לתחלואות כלל אנושיות, כגון תרופה לסרטן?

אך אנחנו לא בארה"ב או במערב אירופה. המזרח התיכון זה מגרש אחר. הערכים כאן שונים לגמרי. המלחמות כאן פורצות ממניעים אחרים לחלוטין מאשר במדינות המערב. מספיק לראות איך גררו אתמול גופות ברחובות עזה להבין שאנחנו מתעסקים עם חומר אנושי אחר ממה שאנחנו רגילים.

אין לי מושג איך לגשת למצב הסבוך בו אנחנו נמצאים, ורבים וטובים ממני ניסו ולא הצליחו לחשוב על פתרון.

עם זאת, כדאי להתפכח מהאשליה שיש עם מי לדבר כי כרגע, לצערי, באמת שאין. ובהתחשב בעובדות שהצגתי לעיל, כנראה שגם אף פעם לא היה.

נתקלתם פעם באדם מניפולטיבי? אחד שמנסה להשתלט, לנצל ולהשפיל אותך בכל הזדמנות? המצב שלנו דומה לויכוח עם אדם כזה. לא משנה מה נגיד או נעשה, עמדותיו ישתנו כדי שאנחנו נהיה אשמים. זה קורה כאשר הרצון האמיתי הוא לפגוע בנו כמה שיותר, וכל דיון או ויכוח הוא סה"כ מסווה למניעים אפלים יותר.

אני מקווה שנצליח יום אחד לפתח דרך להגיע ללב הסכסוך ולפתור אותו בצורה אמיתית ויסודית, בלי לשגות באשליות אשר ההתפכחויות מהן כואבות מתמיד.