אני יודעת איך הייתי רוצה לצייר אותך,על קנבס ענק, בצבעים חמים, חומים ואדומים.
בקווים מטושטשים, כמו כל הלילות שלנו, מטושטשים, חמים ואדומים.
אתה אדום בראש שלי,
כמו הלוגו של הבר שאתה עובד בו,
כמו הכובע שלך.
כמו השטף כימיקלים שזורם לי בגוף כל פעם שאני שם.
לא, אני לא חושבת שהיית רוצה אותי אם הייתי נראית טוב יותר.
אני לא חושבת שהיית רוצה אותי אם היה לי אופי שונה, אנחנו פשוט שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו.
שאולי בעולם אחר, בגלגול אחר, בחיים אחרים
היו יכולים לצייר תמונה שלנו, שונה.
אני רוצה לצייר אותך, אל תוך קווי המתאר המדויקים.
את הורידים שלך שבולטים כשאתה מתאמץ
את קמטי החיוך שלך, החיוך הזה, הכובש
והקוטר המושלם של הכתפיים שלך, הרחבות האלה.
החזה שלך, שבתוכו כלוא לב שאין לי גישה אליו.
את המבט המבולבל שלך כשלפעמים אני קצת מוציאה אותך מאיזון.
הסאגה שלנו נסגרת בזה, בציור הזה,
המדויק,
של קווי המתאר המטושטשים, החמים, החומים, שלך.
האדומים.
XOXO
קיטי.