אין לי מילים פשוט .. אני שונאת את הרגע הזה , הלוואי שיכולתי להחזיר את הזמן אחורה ..

לאותה שנייה שהבליסות התחילו ולעצור את זה בזמן .. אני בטוחה שהייתי יכולה !

אני זוכרת את היום הזה .. זה היה היום הראשון של הטיול השנתי ( טיול של שלושה ימים ) , הבטחתי לעצמי שהטיול זו ההזדמנות שלי להרזות בלי לקבל חרא מההורים שלי, הם בקושי נתנו לי לצאת , הם פחדו שאני לא יאכל .. טוב בואו נגיד שזה לא הלך טוב .. אחרי מסלול הליכה של איזה ארבע שעות .. הייתי על איזה שתי לחמיות ( כול לחמית 44 קלוריות ) זה היה בסביבות שש בערב .. היינו באוטובוס וחשבתי שאני עומדת להתעלף, הייתה לי סחרחורת פשוט גועלית וידעתי שאם אני לא אוכלת התחנה הבאה זה בית חולים , הביתה והורים מאוכזבים , אז אכלתי עוד שתי ליחמיות וכדי לשלוט על עצמי נתתי לכולם את השאר ..

החלטתי לאכול גם קצת חטיף מחברה שלי .. הייתי חייבת משו שיעיר אותי ומאותה שנייה הכול התחרבש , לא היה שום דבר שלא אכלתי עד היום .. כול יום הבטחתי משו שנגמר בבכי .. אם הייתי יכולה אפילו לא הייתי יוצאת לטיול .. היום הייתי יכולה להיות הרבה יותר רזה ממה שתכננתי .

מחר נוסעים לאילת , אני לא מבינה איך בכלל מצאתי את הזמן לכתוב פה אבל הרגשתי שצריך

אחרי ארבע הימים הבאים אני החלטתי בלי עיקובים נוספים להתחיל את דיאטת abc , חקרתי קצת וגיליתי שהיא די עזרה להמון אנשים רק צריך לשמור אחר כך.. אני נשבעת בכול היקר לי אם אני לא יהיה במשקל של מקסימום 53 , לא ממשיכה עם זה יותר ,  זה רק ממשיך לרדוף אותי ואני כבר עייפה , מאוד ..

עייפה מלשנוא , מלהישקל , מלבכות , מלהאמין ומלהישבר 

אני ביום ראשון הולכת על זה , ואם זה לא מצליח כבר לא אכפת לי אני פשוט יעשה הכול כדי להוריד במשקל, כמה החיים שלי כבר יכולים להיהרס לעזאזל???

אני גמרתי מלייפות הכול מלשמור על אופטימיות , הגוף שלי בגד וכרגע אני רואה אותו כאויב שצריך להכניע עד שלא יהיה לו יותר רצון להילחם. עד שהוא יוותר על המשקל שהוא רוצה ויקבל את המשקל שאני רוצה 

אם לא יהיה טוב אני יעשה שיהיה טוב ומיצידי המשקל יכול להישבר , עד שאני יראה את התוצאה שאני רוצה לראות אני לא יפסיק!