אין לי מילים פשוט .. אני שונאת את הרגע הזה , הלוואי שיכולתי להחזיר את הזמן אחורה ..

לאותה שנייה שהבליסות התחילו ולעצור את זה בזמן .. אני בטוחה שהייתי יכולה !

אני זוכרת את היום הזה .. זה היה היום הראשון של הטיול השנתי ( טיול של שלושה ימים ) , הבטחתי לעצמי שהטיול זו ההזדמנות שלי להרזות בלי לקבל חרא מההורים שלי, הם בקושי נתנו לי לצאת , הם פחדו שאני לא יאכל .. טוב בואו נגיד שזה לא הלך טוב .. אחרי מסלול הליכה של איזה ארבע שעות .. הייתי על איזה שתי לחמיות ( כול לחמית 44 קלוריות ) זה היה בסביבות שש בערב .. היינו באוטובוס וחשבתי שאני עומדת להתעלף, הייתה לי סחרחורת פשוט גועלית וידעתי שאם אני לא אוכלת התחנה הבאה זה בית חולים , הביתה והורים מאוכזבים , אז אכלתי עוד שתי ליחמיות וכדי לשלוט על עצמי נתתי לכולם את השאר ..

החלטתי לאכול גם קצת חטיף מחברה שלי .. הייתי חייבת משו שיעיר אותי ומאותה שנייה הכול התחרבש , לא היה שום דבר שלא אכלתי עד היום .. כול יום הבטחתי משו שנגמר בבכי .. אם הייתי יכולה אפילו לא הייתי יוצאת לטיול .. היום הייתי יכולה להיות הרבה יותר רזה ממה שתכננתי .

מחר נוסעים לאילת , אני לא מבינה איך בכלל מצאתי את הזמן לכתוב פה אבל הרגשתי שצריך

אחרי ארבע הימים הבאים אני החלטתי בלי עיקובים נוספים להתחיל את דיאטת abc , חקרתי קצת וגיליתי שהיא די עזרה להמון אנשים רק צריך לשמור אחר כך.. אני נשבעת בכול היקר לי אם אני לא יהיה במשקל של מקסימום 53 , לא ממשיכה עם זה יותר ,  זה רק ממשיך לרדוף אותי ואני כבר עייפה , מאוד ..

עייפה מלשנוא , מלהישקל , מלבכות , מלהאמין ומלהישבר 

אני ביום ראשון הולכת על זה , ואם זה לא מצליח כבר לא אכפת לי אני פשוט יעשה הכול כדי להוריד במשקל, כמה החיים שלי כבר יכולים להיהרס לעזאזל???

אני גמרתי מלייפות הכול מלשמור על אופטימיות , הגוף שלי בגד וכרגע אני רואה אותו כאויב שצריך להכניע עד שלא יהיה לו יותר רצון להילחם. עד שהוא יוותר על המשקל שהוא רוצה ויקבל את המשקל שאני רוצה 

אם לא יהיה טוב אני יעשה שיהיה טוב ומיצידי המשקל יכול להישבר , עד שאני יראה את התוצאה שאני רוצה לראות אני לא יפסיק!

יום שישי היום .. אתמול היה לאבא יום הולדת.. קניתי לו מלא בלונים , מן כוס שכתוב עליה ״ האבא הכי טוב ״ ויש בפנים שוקולד ..

היום נוסעים לסבתא כמובן לאכול ומחר חוגגים עם המשפחה של אמא שלי אצל סבתא , אמא שלי תכין פיצות ..

הדבר המגניב בפיצות של אמא שלי הן שהיא מכינה אותן בלי גלוטן , היא החליפה את השמרים בבצק ביוגרוט וזה דווקא ממש טעים..

אתן בטח תחשבו :״ מה ? פיצות ? איך היא יכולה ?״ 

נכון זה פיצות .. אבל לא הפיצות המשמינות האלה .. זה דווקא יותר בריא מפיצה רגילה ,

התחלתי לאכול בריא יותר בכללי , חברה מאוד טובה שלי הסבירה לי את זה , היא די דומה לי בכמה דברים ואנחנו מבינות אחת את השנייה בלי שום קשר ..

יש לנו בערך את אותה המטרה , אבל הקטע הוא שהבנתי שאם אני ימנע מעצמי יותר מידי אז ברור שהנפילה תיהיה קשה יותר .. ואני למדתי את זה בדרך הקשה .

אתן מבינות .. הייתי פעם ממש קיצונית .. זה די עזר לי כתקופה אבל אחר כך זה כבר הפסיק לעזור .. אני ניסיתי צומות .. לא לשבוע .. הייתי עושה צומות במשך משהו כמו שלושה ימים .. זה היה אחרי שהתחלתי להשמין והחלטתי לפתוח את הבלוג , בואו נגיד שזה לא ממש עזר ..

אני רוצה להגיע כרגע ל 53 קילו זה היעד שלי בנתיים ואחרי שאני יגיע אליו אני יחליט מה לעשות אחרי .. אני רק רוצה שההורים שלי לא ישימו לב לזה .. כי אם הם ישימו לב לזה אני יכולה לומר בי בי לתוכנית שלי והינה שוב יתחיל הבלאגן והדיבורים על פיסוכולוג וחפירה על אנורקסיה .

השורה התחתונה היא שאני לא רוצה להיות אנורקסית , אני לא רוצהה , אני פשוט רוצה להיות רזה , להיות מידה 34 ולסיים עם הסיוט הזה .. הרדיפה הזוו

מגיע לי להיות באיזה מידה שאני רוצה, כאילו לא סבלתי מספיק בגלל המשקל שלי!

בקיצור לא משנה כמה בריא אני ינסה לאכול אני עדיין תמיד ינסה לאכול פחות מאלף קלוריות ותמיד ינסה לעשות ספורט .. אחרי הכול אני לא יכולה להגיד אברה קדברה ואני ירזה .. שבוע הבא נוסעים לאילת , זו מין מסורת , נוסעים לאילת כול שנה בשביל היום הולדת שלו , בדרך כלל אנחנו נוסעים פעמיים בשנה, בחורף בשביל היום הולדת של אבא ובקיץ סתם ככה בשביל הכיף .. רוב הזמן זה עם המשפחה של אבא שלי או אמא שלי .. אנחנו משפחה די מגובשת לשמחתי 

התכנון היחיד שלי זה פשוט לשלוט על עצמי בדרך נורמלית בסופש הזה , זה הכול , מטרות קטנות בסופו של דבר הופכות להצלחה , אני מקווה לפחות

שבת שלום וסופש מרזה יפות :)