פעם חשבתי שהכול אפשרי .. שאני יכולה לקום יום אחד ולהיות מאושרת , להיות סוף סוף כול מה שרציתי להיות ..
לא יודעת מה לעשות .. באמת שאני עייפה , עייפה מכול החרא שאכלתי בחיים ובאמת שאכלתי מלא חרא שאני לא יכולה לספר לכם גם פה .. כי יש דברים שאי אפשר לדבר עליהם סתם ככה .
אני יודעת שאני אף פעם לא באמת יהיה מאושרת , שהחיוך שלי תמיד יהיה מזוייף , שהשמחה שלי תיהיה רק משהו כדי שאחרים לא ידעו מה אני עוברת כי תאמת הם לא יכולים להבין , אף אחד לא יכול להבין .. אפילו מי שקורא את הבלוג הזה [ אם מישהו קורא אותו ] .
גם אני לא יכולה להבין אתכן .. אני לא יודעת מה עברתן , מה קרה לכן בחיים שגרר אתכן לעשות בלוג כזה , כי זה לא משהו כזה טוב אם מסתכלים על זה בצורה נכונה ..
הדבר היחיד שאני יכולות לעשות זה להזדהות , להזדהות אחת עם השניה זה טוב .. כי סך הכול לכול אחת מאיתנו יש מטרה מסוימת , דרך חיים שהיא רוצה להגשים .. אנחנו רוצות להיות מאושרות אחרי כול מה שחויינו , הרגשנו , הקאנו והקזנו ובכינו ומה לא ..
איך אנשים בריאים יכולים להבין אותי ?? להבין אותנו ?? מה הם יודעים בכלל על מה זה לסבול באמת .. על מה זה לעבור דברים .. על להסתכל במראה ולבכות , לשכב במיטה ולבכות , לחייך שכולם מסתכלים שכול מה שאת רוצה לעשות זה פשוט להיות עם עצמך לכמה שניות ולהתרחק מכול הרעש .
מה הם יודעים על שנאה עצמית? הם מסתכלים על דברים כאלו שוליים בחיים , בהליכה שעשיתי היום רציתי רק למצוא פינה שקטה ולהירגע, זה הכול , ואנשים ? למה אנשים צריכים להסתכל עליך כול הזמן , זה לא כאילו יש משהו מעניין להסתכל בי , בכלל לאאא אבל הם מסתכלים וזה כבר ממש מעצבן , הייתי כול כך עצבנית היום .. על המצב שלי .. ועזבו את המשקל .. המצב כולו , בדרך כלל אני שמחה עם מסתכלים פה ושם כי מי לא אוהבת שקצת מסתכלים עליה , אבל היום זה היה מרגיז , אף לא כעסתי ככה , רציתי רק למצוא מקום שקט וזהו .. אבל לא , אנשים ברחוב לא יכולים להפסיק להציץ מידי פעם , נשים גברים , נערים , נערות , זקנים , זקנות .. בסך הכול ביקשתי שאף אחד לא יסתכל עליי היום , רק היום , רק כדי שאני יוכל להיות בשקט עם עצמי לשעה וחצי שלי , להליכה שלי .. לשעה וחצי שאני עם האוזניות והכול טוב פתאום .
אני כזה בן אדם רע ? מגיע לי כול מה שעברתי ? למה זה קרה דווקא לי ? אין עוד אנשים ? יש אנשים רעים שמגיע להם , שבאמת באמת מגיע להם אבל משום אני סובלת , כול הזמן סובלת , חיה ונושמת אבל סובלת ..
שבוע הבא יומולדת 18 , לא מאמינה שאני באמת ישקול 60 ומשו קילו ביומולדת .. כאילו לא הספיק לי כבר ..
אני גם לא נשקלתי מלא זמן , אני נירא לי ישקל באותו היום , זה מה שאני יעשה .. אני יהיה בת 18 , הגיע הזמן לראות מה עשיתי במשך כול הזמן הזה ולהתמודד עם התוצאות.
אני פשוט ינסה להרזות כמה שאני יכולה עד יום שלישי , מקווה שהתוצאה לא תיהיה גרועה מידי ואני לפחות ישקול 60 עגול ולא מה שאני חושבת שצריך להיות ..
בי אהובות , בהצלחה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
