למה בכלל רציתי לעזוב את הבית? איך יכולתי להיות בטוחה כל כך שלהיות מחוץ לבית בכלל לא ישפיע עלי? מוזר שחשבתי ככה בכלל, כי אני יותר חתול מכלב. זאת אומרת, למשל אבא שלי ואח שלי - הם לא יכולים לשבת ימים שלמים בבית. ההגדרה שלהם ללעשות משהו היא לצאת מהבית, לטייל. ההגדרה שלי ללעשות משהו היא לכתוב או לקרוא. אלה שני הדברים היחידים, פחות או יותר, שכשאני עושה אותם אני מרגישה איזושהי התקדמות. אז למה אני צריכה לנסוע רחוק בכלל? המצב האולטימטיבי שלי הוא שתיים בלילה, במיטה עם פוך, קפה, אוזניות מחברת ועט עיפרון. אני מתגעגעת לימים האלה, עוד לפני שהתחלתי להקליד במקום להשתמש בנייר ועיפרון. חבל שזה לא כל כך פרקטי.
בכל מקרה, המטרה של הפוסט באמת הייתה להשוות בין ישראל לסין, לשבור סטיגמות וליצור חדשות.
אז מה בעצם הישראלי הממוצע יודע על סין? אוכלים שם ג'וקים, נודלס ואורז, מדברים בשפה לא ברורה וזאת מדינה לא כל כך מפותחת. כשאבא שלי טס לסין בפעם הראשונה הוא חשב שהיא תיראה כמו הודו. כשהוא חזר הוא תיאר אותה כארץ מערבית מאוד.
אז לא ראיתי פה אפילו חרק אחד עד עכשיו - לא כאוכל ולא בכלל. בכללי, מאוד נקי פה. גם נודלס אין פה בכלל חוץ מבמרק.
מה לא שונה בין ישראל וסין:
*לא, אתם לא על הירח. סין היא ארץ רגילה בדיוק כמו אנגליה או כל מקום אחר שתלכו אליו. אנשים מתנהגים פה אותו דבר. טוב, הם רגועים יותר. נהגי מונית לא מקללים. הם לא אומרים כלום. (לפעמים הם מהמהמים לעצמם)
*אורך המכנסיים בארון של הנקבה הממוצעת. אני בטוחה שהאנשים (ז"א הבנות) פה בסביבה (בישרא) לא הולכות בקיץ עם מכנסיים באורך של התחתונים. אבל כל שאר הבנות כן. גם בסין.(אלה שלא הולכות עם שמלות באורך של התחתונים)
* לא בטוחה אם זה דומה או שונה - תלוי איפה בדיוק אתה גר, ז"א, אם אתה גר בתל אביב או לא - אבל יש פה איזה 100% לחות. יותר מבתל אביב.
*יש גם פיצה האט. ומקדונלדס. וסטארבקס. ואדידס, הרבה הולכים עם בגדים של אדידס. בקיצור, יש פה הרבה מותגים מהסוג הזה.
*הסביבה הכללית, מן הסתם, דומה. אני יכולה לספור עוד עשרים דברים דומים. אבל נראה לכם שיש לי כוח...
מה שונה:
*למרות החום, כמעט אין פה שמש. תמיד יש עננים. אז יש 100% לחות, אבל אני אישית מעדיפה את הלחות מהשמש. שונאת שמש.
*הבניינים ממש גבוהים. ויש פה רק בניינים גבוהים. בבניינים הממש גבוהים, כמו זה שאני גרה בו זמנית, יש בערך 60 קומות. אין בתים רגילים, יש רק בניינים גבוהים. טוב, העיר הזאת נחשבת די מערבית.
*הבנות הולכות עם שמלות. שמלות קצרות, מערביות, אבל כולן עם שמלות. ועם מין עקבי פלטפורמה ממש גבוהים.
*יש מלא אופנועים, הכבישים רחבים, והכל מבולגן כזה...
*הם רוקדים. הם פשוט רוקדים ברחוב. אבא שלי אמר שזה בדרך כלל מתחיל באישה מבוגרת ששמה נגן מוזיקה (כזה ששומעים אותו אחלה במרחק רחוב אחד משם) ומתחילה לרקוד, ואז עוד אנשים מצטרפים אליה. אותי זה די מצחיק.
*הסביבה הכללית, מן הסתם, שונה. כן, גם דומה. גם שונה. אבל בכלל לא מה שחשבתם. יש עוד הרבה דברים שאפשר לפרט עליהם, אבל אני לא בן אדם שמפרט.
*אה, ואף אחד לא יודע אנגלית. בכל מקום שאתה נכנס (סטארבקס, פיצה האט... במקומות מקומיים פשוט אין אף אחד שיודע אנגלית) אתה עומד שם חצי שעה וכולם מסתכלים עליך והמוכרים/ מלצרים מנסים למצוא את האחד שיודע אנגלית (אם אפשר לקרוא לזה ככה)
*כולם נועצים מבטים ברחוב. זה כאילו אני ירוקה או משהו. כולם מסתכלים. אמא שלי אמרה שכולם יסתכלו עלי כי יש לי עיניים גדולות (מה שמזכיר לי תקרית מביכה שבה - בלי להשוויץ. זה באמת היה די מביך - מישהי (סינית) התחילה לדבר איתנו בנמל תעופה בדרך לגווילין (אומרים שהיא העיר הכי יפה בסין, והיא גרה שם..) ואז היא אמרה שיש לי עיניים יפות).
נסכם בזה שאני לא טובה בתיעוד עובדות ודברים כאלה, אבל בגלל זה אני ממציאה סיפורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-jane doe-