חוקרים את החיים מעבר לים וגם... החלטנו להקים משפחה |
| 6/2017
ועוד תוספת לסוגית האנשים (המוזרים?)
לפני איזה חודש חודשיים יצרה קשר עם M מישהי שעשתה אתו קורס כשהוא היה בדוקטורט והיא בתחילת התואר השני.
היא התחילה לגשש לגבי מעבר אפשרי לעיר שלנו בגרמניה לצורך פרקטיקום ושאלה שאלות על עבודה, מחירים חיים פה וכו'...
היינו בדיוק בתאילנד אבל M היה ממש חמוד וניסה לעזור כמה שיכל.
אני אישית לא מכירה אותה אבל זוכרת בבירור איך במהלך הקורס המשותף שלהם M התמרמר עליה שהיא לא הכי מצליחה וגם מבחינת אישיות קשה אתה כי היא מאוד שתלטנית וילדותית ולא כל כך נעים או פורה לעבוד אתה. הוא סיים אז את הקורס עם 97 ולה נתנו 70. הם היו יחד בקב' והיא קבלה את זה מאוד קשה וכתבה מכתבים וביקשה מ M שיכתוב עליה המלצה שהיא עבדה טוב למרותש הוא סיפר לי שהיא זלזלה וגם לא כל כך ידעה לעשות דברים ורב העבודה נפלה עליו.
הוא עשה את מה שהיא ביקשה והעלו לה את הציון אבל זה כבר לא ממש משנה.
אז היא מצאה פה דירה וביקשה לנחות אצלינו ללילה כדי לא להסתבך מדי בעיר זרה, כמובן שהסכמנו בכייף.
היא יצאה די מסכנה כי גם שינו לה את הטיסה וגם המזוודה שלה לא הגיעה ויצא שהיא הגיעה אלינו רק באיזה 1 בלילה.
כיאה לרוסיה היא כמובן הביאה לנו בקבוק וזה היה ממש נחמד ולא הכרחי מצידה, התיישבנו לאכול קצת ודיברנו
(היא בעיקר)...
היא סיפרה את סיפור חייה, מסתבר שהיא הסתובבה ולמדה הרבה במקומות שונים בעולם ולפני שנה הייתה אמורה להתחיל עבודה בארה"ב אבל זה ממש ברגע האחרון נפל והיא נתקעה בארץ ללא רצונה ועם מעט מאוד אפשרויות.
עכשיו היא הגיעה לכאן לעשות פרקטיקום שאולי אם תהיה טובה ישתנה לחוזה וגם מבררת אפשרויות לעבור לקנדה.
מה שלא יהיה היא מאוד לא רוצה לחיות בארץ, שזה בסדר גמור ושכל אחד יעשה מה שטוב לו אבל היא התחילה להגיד כמה הולך להיות קשה לחזור ולשאול למה אנחנו בכלל רוצים לחזור וממש בצורה וכחנית ודוחפת להסביר לנו באסרטיביות שזו החלטה לא נכונה שעלינו לשקול מחדש... וול... הודתי לה על המידע והסברתי שזה נלקח בחשבון אבל זה מה שאנחנו רוצים וביקשתי שתכבד את ההחלטה (מה שלא קרה).
אחר כך היא התחילה לספר כמה היא וM חברים טובים והסתדרו בקורס (מדהים שזו התחושה שלה, הוא לא ממש יכול לסבול אותה) וכו'...
לבסוף היא סיפרה שבשנה האחרונה היא בעניין של בודהיזם ומתרגלת את זה ובאמת תחת המניירות המאוד לא נעימות שלה אפשר היה למצוא משפטים ודרך שכן התחברתי אליהם אז לא ממש הבנתי בצורה מוחלטת מה דעתי עליה כי זה נע בין חוסר סימפטיה מוחלטת לסימפטיה זהירה.
הפתיע אותי שמישהי שבקושי מכירה אותנו מגיעה אלינו הביתה ומרגישה כל כך בנוח, סוג של מבקרת את הבחירות שלנו ועוד מחלקת הוראות..
יום למחרת קמנו, הכנתי ארוחת בוקר, התארגנו והחלטנו ללכת לדירה שלה, כיוון שהיא לא מכירה וגם לא היה לנו מה לעשות הצטרפנו בכייף.
ישבנו שם עם הבעלים, עשינו איתה קניות בסופר ועוד כמה סידורים בעיר, הראנו לה קצת מקומות וישבנו בבתי קפה.
בשלב מסוים היא הלכה לדבר עם איזה נציג שירות ואני ו M נשארנו לשבת בצד.
שאלתי אותו מה הוא חושב והוא ענה בצורה מאוד עדינה שהיא לא נעימה לו בהרבה בחינות.
שהיא לא מנצלת את הנחמדות שלי אבל בצורה די לא יפה מתפעלת אותי ואני ממקום של רצון לעזור ובאמת נחמדות נכנעת לזה.
אמרתי לו שאני אשים לב יותר.
לאחר מכן נפרדנו וקבענו להפגש בערב לשבת איפשהו, הזמנו עוד חבר כדי לרכך את האוירה ולדלל את הנוכחות שלה קצת. הצעתי לה כל מיני דברים שיעזרו לה להסצדר והיא בכייף זרמה אז יצא שהיא כותבת לי שאביא לה שקיות בערב
שזה בסדר גמור אילו זה לא היה נכתב ככה:
"תביאי לי שקיות לסופר  " - כן, יש פה סמיילי אבל כבר קלטנו את התבנית של הבקשות מלשון ציווי...
אז עניתי: "בבקשה בכייף :)" היא לא ענתה כלום אז אני לא יודעת אם קלטה את הרמז...
כשבאנו להפגש איזה 15 ד' לפני הזמן המיועד היא כתבה לי שהיא מקדימה
היא: "אני בדרך, איפה אתם?
אני:"אחלה אנחנו גם תיכף ניצא"
היא: "טוב תזדרזו כי נראה לי שאכיע לפני 9 ואין לי כוח לבהות בחלל"
**אני קצת המומה, היא בחרה להגיע לפני הזמן באיזו זכות היא מנהלת את הזמן שלי גם!?
היא: "טוב הגעתי"
אני: "אחלה" (השעה הייתה 20:50 כשיצאנו וזה איזה 7 ד' הליכה ככה שמגיעים בול על השניה)
היא: סמיילי פרווה לא מחייך כאילו לא מרוצה...
היא: עוד כמה זמן אתם באים? אין פה כלום חוץ מפאבים. לשבת איפה שהוא?"
אני בשלב זה הפסקתי לענות אז היא התקשרה וביקשה בתוקף שנגיע מהר יותר...
כשהגענו M הלך להוריד כסף ואני והיא הלכנו לשבת בפאב הנבחר.
התחלנו לדבר על זה שאתמול יום שמשי (בסוף היה קודר עם גשם חחח) והיא התחילה להגיד שהיא רוצה שנישב בחוץ ושנשים בגד ים.
אמרתי לה שזו אחלה תכנית אבל שאני לא מתכוונת ללבוש בגד ים אבל שבכייף תלך על זה.
היא התחילה לתחקר אותי למה ולהסביר לי שזה מה שאני צריכה לעשות (מהסיבה הפשוטה שהיא רוצה...)
בקיצור מן הסתם זה לא התפתח להסכמה מצידי אבל קטעתי את העניין למרות שהיא ניסתה להבין אם יש לי בעיה עם הגוף שלי ולמה אני לא מוכנה לשים בגד ים כשהיא רוצה, תשובה פשוטה של לא בא לי (וזו האמת) ממש לא סיפקה אותה בשוף אופן.
נפגשנו עם עוד חבר (תודה לאל!!!) וישבנו כבר יותר בכייף.
לאחר מכן קבענו שנדבר יום למחרת (אתמול) ונראה אבל בסוף לא היה לנו כוח והיא סתם שאלה כמה דברים לגבי שעות פתיחה של דברים ולא התעקשה על פגישה אז גם אנחנו כמובן שלא התעקשנו.
העניין הוא שאני באמת לא ממש מבינה איך להתייחס אליה, מצד אחד כל הגישה הדעתנית שתלטנית סנג'רית שלה (תביאי! תעשי! תקחי!) כאילו מישהו חייב לה משהו והנטיה הזאת להוכיח שהיא צודקת ממש לא באה לי טוב ומביאה לי את הסעיף, ממש אבל!
מצד שני היו לנו גם קטעים נעימים של שיחה מאוד פתוחה (למרות שהיא נוטה לשאול יותר מדי שאלות ולהכנס לפינות
שלא תמיד בא להיכנס עם אדם שלפני שניה הכרתי אם אני לא נכנסת לשם היא מתחילה לתחקר...)
אבל כן היו לה דברים לעניין להגיד, למשל כמה פעמים היא ציינה שאני מאוד ביקורתית וקשה עם עצמי וזה נכון
מה שיותר הציק לי בזה, זה שחשבתי אולי אני יתר על המידה ביקורתית גם כלפי אחרים?
וסה"כ הלב שלה במקום הנכון והכוונות שלה טובות אבל היא מאוד מאוד קשה לעיכול...
אז לא יודעת אם זה שווה את הניסיון שלי להיות רגועה לנוכח היציאות הפחות נעימות.
אולי אני אגדיר אותה בתור חברה לקפה פעם ב ואזמין אותה ליציאות משותפות עם עוד חברים מדי פעם ונסגור עם זה...
פשוט לא בא לי להתעצבן ולבזבז עליה אנרגיות בכלל...
מקווה שהיא תסתדר פה לבד ולא נצטרך יותר מדי להיות בקשר...
| |
|
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
