חוקרים את החיים מעבר לים וגם... החלטנו להקים משפחה |
| 8/2017
ברלין ברלין
אז אתמול בערב חזרנו ואני חייבת לציין שהיה ממש ממש נחמד!
המליצו לנו על מלון שנקרא Hotel Berlin, Berlin והסתבר שהוא היה הצלחה מסחררת!
קודם כל הוא ממוקם במקום מאוד מרכזי ומרחק הליכה מכל מקום שווה וגם התחבורה הציבורים שם כל כך יעילה שההגעה לכל מקום הייתה פשוטה ונוחה ביותר.
להפתעתנו למרות שהגענו ב 12 בצהרים ישר נתנו לנו חדר במקום לייבש אותנו עד 15:00 וזה היה כייף גדול לזרוק את
כל הדברים וללכת להסתובב.
אבל אני אתחיל מההתחלה, הזמנו לפני חודש כרטיסים לרכבת והסתבר שזה ממש נוח וגם די זול, נסיעה של 3 שעות עברה כמו כלום ולמזלי הכנתי סנדויצ'ים ממש שווים על הבוקר כך שלא סבלתי מרעב וגם הכרחתי את M להצטייד במים אז בכלל...
הפעם אני לא מוותרת ל M שפעם שעברה היה פחות מתייחס לצרכים שלי והפעם ממש זורם, אם אני רוצה מים או פיפי או אוכל אין דיונים זה מה שעושים, נקודה וזו לגמרי נק' לזכותו כי זה לא היה ככה.
מבחינתו אם לו אין צורך מסוים אז אין סיבה שלי יהיה לכן זה תמיד היה סיבה לריב אבל כנראה שהוא סופסוף הבין
ואני גם לא מנצלת את זה אז הכל מאוזן.
כבר ביום הראשון קלטנו שהולך להיות חם, חם מאוד ומזל שהצטיידנו במלא בגדים קצרים כי באמת היה ממש חם.
הבעיה שם שאין מזגנים ולפעמים הנסיעה באוטובוס הייתה פשוט עינוי אבל לרב זה היה בסדר.
קנינו לנו כרטיס חופשי 4 יומי ויצא שאם אנחנו נוסעים מעל 3 נסיעות ביום זה משתלם מאוד.
יש שם כמה קווי אוטובוס שעוברים בכל המקומות המרכזים (100/101 וגם 200/201) וזה מאוד נוח.
אני גם יכולה להמליץ על אפליקציה נהדרת לתחבורה ציבורית בברלין שנקראת VBB.
בערב הזמנתי לנו כרטיסים למופע בארמון שרלוטנבורג.
לפני 3 שנים היינו שם עם אמא שלי והיה קונצרט ברוקו, הם שרו וניגנו והיה מאוד יפה.
הפעם בתכנית היה מוצארט והחלטתי שאם רואים דופק והכל בסדר אני מזמינה את הכרטיסים היותר יקרים אפילו :)
האמת שהיה טיפה מאכזב כי הרבה יצירות לא הכרנו ולעומת הפעם הקודמת שהכל היה מלווה בשירה מצוינת
הפעם היה פחות ואיכשהו פחות מרגש וחבל. זה ששילמנו 43 יורו לכרטיס במקום 29 דווקא הסתלם לדעתי כי זה היה באולם הגדול והאקוסטיקה שם לא מי יודע מה... אבל כן, 100 ש"ח פחות ו 4 שורות אחורה זה לא כזה נורא תכלס...
יכלו יותר טוב וקצת חבל אבל סה"כ היה נחמד.
הבעיה שהמחשבות שלי ממש נדדו ומוסיקה קלאסית כאשר לא שרים קרקע פוריה למחשוב אצלי אז היה לי נורא קשה לגרום לעצמי להתרכז.
יום למחרת יצא ראשון ורב המקומות סגורים לכן היינו צריכים לאלתר.
נסענו לשוק התאילנדי שזה משהו נחמד, זה ממש פארק preußenpark/ thaipark ועל שטח די גדול יש המון תאילנדים ותאילנדיות יושבים על הדשא ומכינים אוכל מסורתי על כל סוגיו!
הכל שם בסביבות 5 יורו וממש נהננו, במיוחד שאני הפכתי לפאקמן ואני מקווה שאצליח להתחיל לשלוט בעצמי...
לאחר מכן לא ממש ידענו מה לעשות וחשבנו ללכת לגן חיות (למרות שכבר היינו הוכניסה יקרה מדי) אבל היה תור ענקי אז ויתרנו ובמקום נסענו לחומה. מעניין שלפני 3 שנים חלק הרבה יותר קטן היה מכוסה ציורים ועכשיו יש יותר וזה דווקא נחמד יש כמה יצירות.
זה מזכיר לי שאני רוצה שוב לנסות לסיים את הספר השלישי בטרילוגית המאה של קן פולט שמדברת בדיוק על תקופת הקמת החומה והלאה.
אני כל כך אוהבת את הספרים שלו!!!
כמה וכמה פעמים במהלך הטיול בברלין חשבתי לעצמי על השואה איך דבר כזה קורה איך נהיה כאילו לגיטימי לקחת אנשים ברכבות ולשים אותם במחנה ולהשמיד אותם זה הרי מטורף... M גורס שאלימות היא סוג של וירוס מדבר אבל זה כל פעם נראה לי כל כך הזוי שאני באמת לא מצליחה להבין איך עוברים מתיאוריה למעשה ולא ע"י איזה ברברים קניבלים אלא אנשים נאורים לחלוטין...
בכל מקרה, החומה.
הלכנו לטייל שם באיזור בשכונה שצמודה לחומה מהצד המערבי (המזרחי מזכיר לי את מוסקבה ולא בקטע טוב)..
ואם כבר זה אז טרילוגיית פרש הרונזה שלמען האמת ממש לא אהבתי את הכתיבה ואת הפורנו הבוטה שזה הפך להיות בחלקים מסוימים...
טיילנו מלא בשמש הקופחת ובערב אחרי שנ"צ יצאנו למסעדה נחמדה אבל יקרה באופן בלתי פרופורציונלי.
ועוד במסעדת בשר בחרתי לא להרוס בשר טוב ולקחת סלמון (M מאוד העריך אותי על הבחירה לא להרוס בשר כי אסור לי אדום דם חחח).
יום למחרת התעוררתי להכתמות דמיות וסרטי עולם...
חשבנו שאולי זה קשור להליכה הרבה ולקחנו את היום ממש באיזי, שופינג בקטנה ובאמת תוך שעה שעתיים הכל עבר ונרגע. לא קנינו כלום וחזרנו לשנצ נחמד אחרי שאכלנו במסעדה הודית מאוד חמודה שנקראת AMRIT אבל המנות היו ענקיות!!!
בערב הלכנו לגלות את השכונה שמאחורי המלון והיא התגלתה כהצלחה מסחררת.
היא מתחילה מתחנת ה U Nollendorfplatz וזו שכונת גייז מוצהרת.
ממש על התחנה יש שלט לזכר מישהו שנרצח על רקע היותו הומוסקסואל וכל התחנה מלאה מבחוץ בדגלים והכל וזה ממש מגניב. השכונה אם ללכת ברחוב Motzstraße מלאה בברים ומסעדות עם דגלי גייז וחנויות שמותאמות כולן, בכל החלונות יש דגלונים והשכונה מדוגמת וחמודה ביותר! מאוד יפה וחדישה למרות הבניינים שרואים את העיצוב הישן מתחתן לשכבות הצבע החדשות.
מזג האויר היה מדהים בריזה קלילה ואוירה שמחה וטובה.
צילמתי לאחי והוא כבר החליט שהוא חייב לבקר שם :)
עוד מצאנו את הגלידריה הכי טובה בעולם! עם טעמים ממש שווים שנקראת "Franken & Grunewald Eis" ואו!!! ממש ממש שווה!
וזאת הייתה ארוחת הערב שלנו כי עם החום שני כדורים בדיוק סגרו את הפינה.
יום שלישי היה היום האחרון שלנו בברלין ול M בבוקר היה תור בשגרירות לקבל את הויזה לארה"ב אז חיכיתי במלון וכשהוא חזר היינו צריכים שוב להמציא תוכניות. החלטנו שנתחיל מארוחת בוקר ומצאנו באותה השכונה את מסעדת "April" המצוינת ששם
הגישו לנו פלטות עם דברים שונים והיה ממש ממממממש טעים (אבל יקר!)...
אחר כך חשבנו ללכת למוזיאון כי היה ממש חם אבל הבעיה שבימי שלישי כל המוזיאונים סגורים כך שלבסוך מצאנו את עצמינו במוזיאון הצילום של Helmut Newton, יהודי מאוד מפורסם מברלין שהציג לעולם את צילומי הקינק הנשיים.
רב התמונות הן של נשים ערומות וזה שהוא אהב רגליים ארוכות מאוד ניכר :)
הוא היה נשוי לצלמת שצעירה ממנו ב 30 שנה והאמנות שלו הייתה מאוד מוערכת ונקטעה בגלל תאונה עם רכב בגיל 83. לצערנו לא היו אוזניות ולא ניתן יותר מדי רקע וחבל.
בשלב מסוים גם מאוד התעייפתי אבל זה בהחלט העביר לנו את הזמן.
מעניין שבאחד החדרים הראו סרט (דווקא על צלם אחר לא זוכרת את שמו) כאשר הוא שוכב על ספת הפסיכולוג ועונה על שאלות.
השאלות מאוד אינטימיות ועוסקות בתעשיה, מין, אמנות וכו' והתמונות מאוד חשופות כמובן.
שם מולנו התיישב אבא עם בת (לטענת M בן) סביבות גיל 10 כזה.. אני מייד חשתי אי נוחות בכל זאת..
אחר כך שוחחנו על זה עם M והגענו למסקנה שזה תלוי הרגלים, אחרי הכל עירום הוא דבר מאוד מאוד מקול בגרמניה
ואנשים מרגישים אתו מאוד בנוח. זה מאוד בולט אמל הגניקולוג למשל שאם בארץ זה מאחורי פרגוד ורופא/ה נכנסים
אחרי שאת מוכנה ויש אפילו משהו להתכסות, פה יש מקום להתפשט ואז מהלכים ערומים עד לכיסא מתיישבים וכו'..
זאת עוד סיבה שבגינה פחות רציתי ש M יצטרף לאולטרסאונד..
אז לעניינו, החלטנו שבשם האמנות זה בסדר ושחוסר הנוחות שלנו נובע מהמנטליות...
אחרי המוזיאון שרפנו עוד כמה שעות וזזנו הביתה לא לפני שראינו באמצע הרחוב בחור שחור עם שלטים ענקיים שמסבירים שציונות ופאשיזם אלו מילים נרדפות ו M נאלץ לעצור אותי כי התכוונתי ללכת להגיד לבחור הזה מה שאני חושבת על הפרופוגנדה המגעילה הזאת ועל זה שהוא מנסה להעביר משהו שלדעתי לא ברור גם לו ואין לו שמץ של מוש מעבר ללזרוק מילים שיצא לו במקרה הטוב לראות בויקיפדיה. זה מדהים כמה אני נפגעת אישית ומתעצבנת מההפגנות הללו.
M הסביר לי שזה מיותר והצליח איכשהו לגרור אותי משם.
אני לא מתיימרת להיות מבינה גדולה אבל בכל מקרה מאוד נעלבת מהשטויות האלו.
זהו עכשיו אני שוב בבית, אפור וקריר ומה בא לי? נכון, לישון :)
הדירה כרגיל הפוכה אבל מה כרגיל? לא בא לי לסדר אותה...
שבוע הבא יש לנו את הבדיקה שאמורה להחליט האם אנחנו שווים פתיחת תיק ומקווה שהכל יעבור בשלום ובבריאות.
אני בחששות, כל הזמן ו M מנסה להרגיע אותי ובאופן מפתיע הוא זה שמנה להיות חיובי הפעם (בד"כ זה הפוך).
אני פשוט כל כך נכנסת ללופים של פחדים ומחשבות שקשה לי לנשום.
ולמי שתוהה... אין לי ציפורניים יותר, זהו נגמר הכל נאכל יחד עם האמצבעות היה ונגמר זהו...
אני ממש מקווה שהכל טוב!
| |
|
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
