כאשר אני ו M הכרנו הוא גר בדירה של אמא שלו, דירה קטנה וחמודה, בנויה בטמטום עם רצפה שמי ששם אותה clearly לא אדם פרקטי שמבין שלא לכולם יש זמן לשטוף אותה כל פעם שמישהו דורך עליה.. בכל מקרה, כל החיים הזוגיים שלנו אני שומעת שהדירה הזאת תעבור ל M ושהיא שלו ברגע שירצה ובאמת, כל זמן שחמותי גרה בארה"ב ואני ו M עברנו לגור יחד השכרנו אותה וזה היה מאוד נוח כמובן. לפני שעזבנו את הארץ אמא של M החליטה להמשיך להשכיר אותה אבל כדי לעשות זאת עשתה שיפוץ ענקי שעלה המון כסף. לדעתי זה היה די טמטום כי בשורה התחתונה זה שיפר רק ב 200 ש"ח לחודש את שכר הדירה אז מה עשינו בזה, עדיף הייתה נותנת לנו את הכסף ואנחנו היינו משפצים כשהיינו חוזרים אבל מילא... הדירה הושכרה ובזה נסגר הסיפור. כאשר חמותי ובעלה ביקרו אותנו לפני שנה וחצי הם שאלו אם להשכיר את הדירה כי הדיירים עומדים לעזוב או שאנחנו חוזרים ורוצים אותה. אמרנו להם שאנחנו מתכננים לחזור אז שישכירו אבל עם תנאי שברגע שנחזור (עם הודעה מוקדמת כמובן) הדיירים יהיו מודעים לנושא ויעזבו. כולנו הסכמנו וכאשר הם מצאו דיירים במאי האחרון שאלנו אותם אם הם אמרו להם שיש סיכוי טוב שנחזור ונצטרך את הדירה לפני תום החוזה שלהם, חמותי אמרה שאין מה לדאוג ובזה הנושא נסגר. לפני כמה חודשים החלטנו שחוזרים ואמרנו לחמותי על הכוונות שלנו ושאלנו מה עם הדירה, היא שאלה אותנו אם אנחנו בטוחים וסגורים על העניין ואמרנו שכן... היא דחתה ומרחה ומה לא עד שהתעצבנתי ואמרתי ל M שאני אמנם מבינה את הדאגה שלה (שנחזור ונמצא עבודה במרכז והיא כבר תעזיב את הדיירים ותהיה בבעיה) אבל שאנחנו ילדים גדולים ואם החלטנו מקסימום נישא בתוצאות. כאשר הייתי בארץ באוגוסט שוב דיברנו על העניין ואמרתי לה חד משמעית שאנחנו חוזרים בסוף דצמבר. היא אמרה תסגור את הנושא עם הדיירים ונתנה לי להבין שאין שום בעיה. כיוון שידענו שיש לנו דירה הודענו לבוסית של M וסידרנו את הנושא, קנינו כרטיסי טיסה והודענו ל בעלת הדירה שלנו פה. אתמול על הדרך חמותי פתאום אומרת "אנחנו דיברנו עם הדיירים ואנחנו במשא ומתן אתם אבל אולי תהיה בעיה ותצטרכו לחכות עד מאי". אני... ואי ואי.... עלתה לי כל הרוסיה וקפץ לי הוריד (כמובן שחיכיתי לסוף השיחה שאיכשהו הצלחתי להשתלט על עצמי).... באמא שלך?????????????????????????????????????????????????????? איזה מין חוסר אחריות!? איך יכול להיות שנושא שכל כך ברור ודשנו ולשנו ודיברנו ומה לא... לא סגור!? עכשיו יש הרבה דברים שאני איכשהו יכולה לבלוע אבל חוסר אחריות קשה לי... הרי זה לא שאת שומעת out of the blue שאנחנו באים, דיברנו על זה שזאת אופציה סבירה ושהדיירים מודעים וכו'... איך ייתכן שזה חדש והזוי לך ואת במשא ומתן איתם ושזה לא סגור? למה חיכית עד עכשיו כאשר את כבר חודשיים יודעת מזה!? הקש ששבר את גב הגמל היה כשהיא אמרה, "נו מקסימום תחיו אצלינו קצת נהיה משפחה שוודית"..... את אמיתית??? מה קשור עכשיו!? אם היא הייתה אומרת מראש היינו מתכננים הכל אחרת, היינו נשארים פה יותר זמן הרי ברור שיותר נוח לנו בדירה ובשקט שלנו מאשר על הראש של ההורים אז לתת לנו להיות בטוחים שהכל סגור ואז להחליט לבדוק!? ואו... ממש מעצבן ונכון שעוד לא קיבלנו ממנה תשובה לפה או לפה (אגב יכלה לחסוך לנו את העצבים ולא לספר הרי זה עוד יכול להסתדר..). בכל מקרה, הדחף הראשוני שלי כמובן להגיד להם כל מה שאני חושבת על הסיטואציה as is כמובן. אני מבינה בהגיון שאין טעם לעשות את זה אבל נורא בא לי, אבל אני מתאפקת. אני ילדה גדולה, אני מבינה שצריך להיות פוליטיקאית, אני מבינה הכל אבל בא לי לצרוח שהם לא ילדים בני שנתיים ושיקחו פאקינג אחריות! כל הדבר הזה מדיף ריח של זלזול, חוסר אחריות וחוסר איכפתיות "מקסימום תחיו אצלינו..." וזה מה שמרתיח אותי... כמו שמאיתנו ציפית לקחת אחריות ולטפל במצב במקרה שדברים ישתנו אצלינו אני גם מצפה ממנה שתפטור את הענין ולא מעניין אותי איך. אז כמובן שאת כללל זה אני לא אגיד להם אבל דווקא חבל כי פעם הבאה שהם יבקרו אותנו על ההחלטות שלנו יש סיכוי שיהיו צרחות...
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
