כל פעם אחרי ההתנדבות של יום רביעי בא לי לכתוב וכל פעם לא מספיק כדי להתיישב ובאמת לכתוב.
כל כך הרבה שטויות קטנות קורות שאני איכשהו מפספסת...
התנדבות: היה לי קטע מזה מטומטם והרגשתי מזה הזוי.
יש את העובדת הרוסיה בהתנדבות שהיא כללל הזמן מתלוננת ומרכלת על כולם ושהיא עושה ואחרים לא וכו'..
בהתחלה נורא ריחמתי עליה אבל עכשיו אני קצת מרגישה שזה לא רק העולם שנגדה..
בכל מקרה, היא מנסה כזה בקטנות לנכס דברים וביקשה ממני להביא לה איזה משהו טעים מהמכונה.
*יש לנו שם מכונת קפה שבעיקרון העובדים לא אמורים לשתות ממנה אבל כמובן ששותים קצת וזה ממש זניח ושבוע
שעבר אף שאלתי אם זה בסדר לשתות ממנה (למרות שאני עצמי לא שותה משם) ואמרו לי שכן אבל בשקט בלי תשומי.
אז חיכיתי שהמנהלים ילכן והמתנדבים קצת יתפזרו, לקחתי את הכוס שלה והלכתי לעשות לה קפוצ'ינו במכונה.
פתאום דיטר שעובד איתי מגיע ומתחיל לשאול אותי בקולי קולות מה זו הכוס הזאת ומה אני עושה ועוד מיליון שאלות חטטנות...
אני, לא יכולה לעצור את המכונה ולברוח, משחקת אותה לא מבינה את השאלות שלו כדי לא למכור את סופיה המסכנה ומנסה לגרום לו לעזוב אותי ולהחריש את העניין...
הוא מתעקש וממשיך לשאול בקולי קולות... (לא מרוע אלא כי הוא לא מצליח לקרוא נכון את הסיטואציה)
אני מוצאת את עצמי כמו גנב עם כובע בוער, עם כוס אישית ביד, מחליפה צבעים וכמו בסרט, שקט ו 3 מתנדבים מסתכלים עלי ומחכים למוצא פי.
באיזשהו שלב קלאודיה המקסימה מצילה את המצב כי היא קולטת מה קורה ואומרת לי הכל בסדר אל תדאגי לא עשית שום דבר שגוי הכל תקין אל תילחצי...
אני נמלטת למטבח להביא לסופיה את הקפה שלה שלמרות שלא אמרתי את שמה ברור למי זה שייך...
יוצאת משם ודיטר כבר באנגלית מתנצל (כי הסבירו לו למה הוא גרם) וקלאודיה אומרת לי הכל בסדר מותר אל תדאגי...
בקיצור מצב ממש טפשי ומביך וכל מה שרציתי זה להכין לסופיה בשקט קפה שאף אחד לא ישים לב,
זה כנראה כבר לא יקרה שוב.
שבוע שעבר שאלו אותי אם אני מוכנה לבוא יום למחרת לעוד מקום אחרי ההתנדבות של הבוקר (9-13 הפך ל 9-17)
כי הבריזו להם בפתאומיות ואין להם ממי לבקש, מדובר בחנות יד שנייה באיזור יותר פנימי של העיר ליד מחנה פליטים.
הסכמתי בכייף (אני בכלל תמיד מסכימה ואז חושבת חחח).
הלכתי לשם עם המתנדבת השניה (בחורה פולניה שעברה לגרמניה ולומדת גרמנית), הסתבר שזה גם משמש כצהרון לכמה ילדים בני 7-9 ואני שלא ידעתי ואפילו לא הכנתי שום תכנית בשבילם וחבל.
כשהגענו הגיע מישהו שכנראה חלק מהפרויקט והוא דיבר ודיבר לא ממש הבנתי מה הוא אמר אבל הוא נתן לי קופסת
שוקולדים, הבנתי שהוא בטח חושב שאני עובדת שם באופן קבוע וכולי נבוכה על הטעות מסרתי לבחורה השנייה את הקופסה...
לאחר מכן התברר שזו תודה על זה שהסכמתי לבוא, עדיין הרגשתי ממש לא נעים כי באתי בכייף מרצוני ולא הרגיש לי בנוח עם מתנה..
בכל מקרה, הגיעו 5 ילדים מתוקים, 2 בנים קטנים אולי אחים מפוצצים אנרגיה עבדאללה ועלי שחשבו שיפתיעו אותי ביאלה יאלה חחח
עוד ילד קצת יותר בוגר האדי או מאדי מאיראן ושתי אחיות מתוקות איטלקיות.
ישר היה קליק, תמיד יש לי עם ילדים ושיחקנו, צחקנו, הכנו צפרדעים מנייר והיה נחמד ביותר.
המתנדבת השנייה סיפרה לי שמורות מספרות שעכשיו יש מלחמות בבתי הספר בין הסונים לשיעים שיש ממש מחנות
והגרמנים בהלם מוחלט כמובן. האמת שאותי זה לא מפתיע כלל אבל התחזית שלי לגבי ההמשך לא אופטימית במיוחד...
עכשיו לסיפור אחר, לחמותי היה יום הולדת 60 אתמול אז חוץ מקליפ מהמם שהכנתי לה ומסאז' הביתה שהזמנו החלטנו
להזמין זר גדול של פרחים. כיוון שאיננו בארץ נאלצנו לעשות זאת באינטרנט כמובן.
מצאנו אתר שנראה נחמד ולא מצריך לטלפן לחנות ובחרנו זר חמניות משגע ב 120 שח (ממש גנבה) ואז עוד הגדלנו אותו ל 160 ש"ח...
בכל מקרה, באתר כתוב שאם לא יהיה להם את הפרח הספציפי הם יחליפו במשהו דומה ככל הניתן ויש תיאור של הזר שזה זר חמניות עם פרחי שדה בצבעים חמים...
הזמנו את הזר יום לפני כדי שיגיע למחרת.
מפה לשם, בערב אנחנו מקבלים תודות ותמונה מחמותי... לא ממש מבינים מה קרה כי ההזמנה היא רק למחר והזר ממש לא דומה למה שהזמנו כי איך לומר.. אין שם אף חמניה!
חיכינו ליום המחרת כי חשבנו אולי זאת טעות אבל מצד שני הברכה היא כן מאתנו...
ואז החלטתי לכתוב לשירות הלקוחות כולי רותחת מעצבים כי בזבזנו 160 שח על זר שנראה כאילו אספו בערב את
כל שאריות הפרחים שהיו להם בחנות ארזו לזר והביאו מתי שבא להם ולא מתי שביקשנו...
בקיצור התעלמו לחלוטין מכללל מה שהזמנו וחוץ מלחייב אותנו נכון הכל שם היה טעות אחת גדולה.
משירות הלקוחות ענה גבר (יאמר לזכותו שענה ממש מייד) התנצל וביקש תמונה, אחרי שקיבל אותה ענה לי:
"החרציות בצבעים חמים התאורה של הצילום לא טובה. לא רואה לגבי החמניות ניתן לראות צילום מלמעלה?"
עכשיו, רואים טוב מאוד שאין פה ולו חמניה אחת אז די לחרטט מה נראה לך...
לאחר מכן הוא התנצל ואמר שיביאו היום (אתמול) זר חדש...
אמרתי לו תודה רבה אבל הוספתי משהו קנטרני (היום בדיעבד אני מבינה שקראתי את תשובתו ממקום של כעס
ומצוקה וזה שקיבלתי את תשובתו שנראתה לי מתווכחת מאוחר יותר כחוצפה היום נראה לי דווקא שהוא ענה לעניין אבל אתמול לא יכולתי לראות זאת).
בכל מקרה, בהתחלה שמרת לי מייל נורא כועס כדי לענות לו אבל אמרתי אחכה שהזר החלופי יגיע.
כשהוא שלח לי תמונה של הזר החדש שהיה הרבה יותר תואם את ההזמנה החלטתי שאני לא עונה שום דבר ממה שתכננתי וכתבתי "זר מהמם, תודה רבה".
התלבטתי ביני לביני אם לכתוב על הסיפור הזה ביקורת שלילי כי כן נעשה פה עוול ואם אני לא הייתי אני הם היו מרוויחים על חשבוני.
היה פה ניסיון מצליח לחסוך על חשבון הלקוח כי כאילו באתר כתוב שהם שומרים לעצמם את הזכות לשים איזה פרחים שבא להם אבל סליחה, כשאני מזמינה זר חמניות או ורדים ואין שם אפילו אחת יש פה בעיה...
מצד שני, למרות שאני די בטוחה שזו איננה טעות תמימה הבחור ישר ענה לי, התנצל ותיקן את העניין.
אני לא יודעת אם מה שכתב אחר כך ברוח וכחנית מעיד על כך שהייתי צריכה להמשיך לריב איתו או משהו כזה אבל זה לא משנה התוצאה כן לשביעות רצוני ולמרות שלא אזמין משם שוב אני גם לא אעשה להם שיימינג.
מסקנות:
1. באים לגנוב אותך, אין מה לעשות זאת נק' ההנחה, אתרים שלא כותבים בצורה ברורה מה אתם הולכים לקבל,
במיוחד אתר להזמנת פרחים הוא בעייתי.
קראתי על זה מאמר שבו נכתב שעדיף לקנות מאתרי פרחים שנבדקו ע"י אמון הציבור ומציינים בצורה ברורה כמה ואיזה פרחים יהיו בזר ויש תמונות שממחישות בדיוק את הגודל והכל. מעתה אם אזמין זה יהיה רק מאתר כזה.
2. חכי, תנשמי ואל תעשי שום דבר פזיז, הכי טוב חכי למחר!
אני שונאת את המלחמות האלו, אני לא אדם כזה ואני לא הופכת שולחנות כי אני נהנת מזה ממש ממש לא.
אני אוהבת לקבל את מה ששילמתי עליו ועוד יותר אני ג'אנקי של שירות טוב.
אתמול גרם לי ללמוד משהו.
מילת המפתח היא הוויה!
מראש עוד יום לפני ידעתי שאני הולכת לכעוס ולזעום ולצאת על האדם שיחזור אלי כי באמת הם לא בסדר.
מצד שני עדיין קצת נכנסתי בו גם לאחר שהפתרון כן מצא חן בעיני כי במייל לא ניתן לקרוא טונים או הבעות ולכן
אני מפרשת מתוך המצוקה וההויה הכועסת שלי, כאשר היום בקריאה שניה לא היה שום דבר לא נחמד באיך שהוא רשם את הדברים.
הפחד מהמלחמה הצפויה אבל הרצון בכל הכוח לנצח והראבק הזה של לא להיות פראיירית גרם לי לתחושות קשות
וגם למרות שהתוצאה הייתה ניצחון כביכול (למרות שכולה קיבלתי מה שמגיע לי אני לא באמת צריכה להגיד תודה על זה) עדיין היה לא לגמרי שלם.
בכל מקרה, אנחנו לא נישאר ידידים אבל גם לא אויבים ופעם הבאה שאני נותנת למשהו כזה להגיע אלי אולי אגיב ממקום קצת אחר.
נראה לי שהתחלתי להתבגר :)
היום קיבלתי הודעה מאשתו של חבר שילדה בתחילת החודש שהם קיבלו את החבילה המהממת ששלחתי להם :)
אני חולההה על לקנות מתנות ועוד יותר מתרגשת כשהן מתאימות וקולעות כי אני כל כך משקיעה בזה.
אז באמת הם ממש ממש שמחו והכל התאים פרפקט והדבר היחיד שקצת העציב אותי הוא שהייתי שמחה גם לקבל מתנה כזאת כיפית ומושקעת...
אז אם אנחנו כבר מדברים על מתנות אתמול התקשרה אלי חמותי בוכה מהתרגשות אחרי שראתה את קליפ יום ההולדת שהכנתי לה, קיבלה את שני הזרים ואת המסאז' המפנק הביתה וידעה כמובן שאין לבנים שלה כמעט שום נגיעה לסיפור חחח
איזו חמודה איך היא העריכה את זה ובאמת מגיע לה, אישה מקסימה!
עוד חודש אנחנו טסים לתאילנד!!!!!!!!!
קודם אמנם אני טסה לרוסיה ליום ההולדת של סבתא ודוד שלי ובהחלט מקווה שיהיה נחמד ביותר!
אז היום כבר סיפרתי סופסוף לאמא שלי כי לא רצינו שהמשפחה שלי תהיה בלחץ מזה (הם כל כך חרדים מכל דבר...)
וכבר מתחילה להיות תחושה שבקרוב זה קורה!
הדברים כבר מתחילים להיארז המלונות חלקם כבר מוזמנים ואני רק מקווה למזג אויר טוב...
אתמול הייתי אצל רופאת הנשים שלי אחרי שחברה אמרה שיש איום זיקה גם בתאילנד..
אז הרופאה אמרה לנו לחכות עם הניסיונות לאחרי שנחזור, לא לפני ולא במהלך.
ואם חלילה יש שפעת ופריחה איך שחוזרים להגיע אליה לבדיקות דם לי ול M לוודא שהכל תקין.
בכל מקרה אני שמחה שיש לי את המידע הדרוש והכל כי עכשיו אני מרגישה שגם אם חלילה משהו יש פתרונות (לחכות 3-6 חודשים לניסיונות).
ובאמת הכל מתקרב בצעדי ענק ובסוף השבוע הבא אני כבר ב Moscow!!!
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
