| 7/2017
כל שבוע עובר עלי כמו שנה... לא מצליחה להסביר את זה אפילו..
מחמישי שעבר עד שלישי לא נשמתי, ואיך יכולתי? לא היה לי שמץ קלוש של מושג מה בכלל קורה.
בשלישי בבוקר לפני התור לרופאה ובדרך אליה כל כך רעדו לי הרגליים שלא הייתי בטוחה שאצליח לזחול אליה,
הדרך התארכה ולמרות מזג האויר הקריר הרגשתי שאני לא יכולה להפסיק להזיע.
אני חושבת שבחיים לא חששתי כל כך ורציתי כל כך משהו בו זמנית...
הרופאה שלי לא הייתה אבל האחיות/מזכירות שם כבר מכירות אותי ואיך שאחת מהן הכינה את החדר והרגיעה אותי
בסיפורים על אחותה, נפתחו הנהרות ולא יכולתי להפסיק לבכות, כל הלחץ של השבוע שקדם לביקור יצא ממני בבכי.
כשהרופאה באה קצת נרגעתי, היא הייתה צעירה ממני אני חושבת וממש נחמדה.
בלי דיבורים מיותרים היא העלתה אותי על המיטה וישר אמרה לי: "איזה יופי הכל נראה טוב מאוד" :)
היא אמרה שהיא רואה שק, עובר ואפילו כבר דופק!!!
בקושי יכולתי להגיב מהלחץ, היא אמרה שהכל נראה בסדר גמור ואני הנחתי אותה לתת לי פרוגסטרון בגלל הדימום וההכתמות.
זה מצחיק שאני החלטתי לקחת על עצמי את תפקיד הרופאה כי הרגשתי שרק עם התמיכה התרופתית אני ארגיש לגמרי רגועה. היא אישרה שאני שבוע 6 ושהעוברצ'יק תואם את הזמן הזה, אמרה שלא רואה סיבה להכתמות אבל שאקח תרופה ליתר ביטחון ושאחזור עוד שבועיים לבדיקות "האמיתיות" ואם הכל תקין אז יפתחו לי תיק ויתחילו את התהליך.
מאוד קשה לי להעביר את ההקלה שחשתי באותו הרגע, כאילו עול כל העולם ירד ממני.
שלב מספר אחת- 
מבחינת התסמינים אני בעיקר ממש ממש עייפה, כל הזמן, בנוסף התחצ'קנתי ויש לי כאבי גב כשאני הולכת יותר מדי.
אבל אני ממש לא מתלוננת הכל טוב לי ואני הכי שמחה בחלקי בעולם! שימשיך ככה!
בסופה"ש אנחנו נוסעים לברלין לחדש את הויזה של M.
הייתי שם כבר פעמיים והחלטנו שנעשה טיול פחות מקומות תירותיים ויותר פנינות, מקווה שנמצא דברים מעניינים.
אני לא חובבת גדולה של ברלין האמת כי הכל מפוזר שם ומאוד תעשייתי ומנוכר לדעתי אבל אני מקווה שנמצא משהו שכן יתפוס אותנו.
M בחיפוש עבודה היסטרי כי אני יומיים רוצה לעזוב ויום להשאר..
לעזוב כי אני מתקשה לסמוך על הרפואה שלהם ויש לי המון פחדים בהקשר הזה
ולהשאר כי רגוע פה ואין את כל הלחץ משפחה חברים, מה גם שאנחנו לא מתכוונים לספר כלום לאף אחד אז במיוחד.
מצידי שיגלו אחרי הלידה ממש לא דחוף לי ולא מגרד לי לידע אף אחד..
התסריט האופטימלי הוא שהבוסית שלו תיתן לו לעבוד איזה חצי שנה מהארץ אבל לא ברור כמה תקציב יש לה..
חוץ מזה פה איכשהו הקיץ לא התחיל בכלל והפך למעין סתיו, קריר, גשום, לעיתים אפור וקודר.
זה מחרפן אותי לגמרי כי גם ככה אני עייפה ומזג האויר הזה גורם לי עוד יותר לרצות לישון והאפור
מעלה את מפלס החרדה.
לפעמים נדמה לי שאני בהריון כבר שנים...
| |
יום קצת טפשי..
התעוררתי ושוב ראיתי הכתמות ונלחצתי כי למה זה נמשך כבר מעל שבוע? אמנם מעט אבל עדיין...
אנחנו לא עושים כלום ואני משתדלת בקושי לנשום... אוף
החלטתי כן לקבוע לרופאה מחליפה כי שלי בחופשה ועכשיו אני תוהה אם היה טעם בכלל ומה היא בכלל תראה
בשלישי שזה כמעט שבוע 6 רק.. אולי כן היה שווה לחכות לשבוע 8 (עוד 3 שבועות) ולא למהר וחוץ מזה גם ככה מה כבר יש לה לעשות עם זה...
אולי אבל היא תסתכל ותגיד שהכל נראה סבבה ואז זה יעשה לי טוב במקום שאחכה 3 שבועות בלי לדעת כלום...
מהלחץ התעצבנתי על סבתא שלי בבוקר די סתם ועכשיו קשה לרדת מהעץ..
היא סובלת בערך כל החיים מכאבים כאלו ואחרים אבל זה בעיקר קשור למערכת העיכול.
אף אחד לא מצליח לעלות על הסיבה, היא עשתה מיליון בדיקות וכלום ועכשיו שוב שלחו אותה לקולונוסקופיה אבל רק באוקטובר..
מפה לשם ראיתי פוט של מישהי שסבלה כל החיים ממשהו ואז עשתה את בדיקת "אי סבילות למזון" ואחרי שנמנעה ממה שיש לה אי סבילות אליו הכל לחלוטין עבר.
בתגובות ראיתי שהרבה הגיבו בחיוב וסיפרו על סיפורי ההצלחה שלהן...
התלהבתי בטירוף, סיפרתי לאמא שלי (כי כבר מזמן אני אומרת לסבתא שתבדוק רק עכשיו גם ברור איפה...).
גם אמא התלהבה ואז היום סבתא הרסה את כל ההתלהבות...
היא אמרה שזה לא נראה לה ומה קשור עכשיו גם ככה היא בקושי אוכלת!
ואני מסביה לה שזה לא קשור לכמות אלא למה ונכון שאולי לחם נראה לה תמים אבל אולי הוא הבעיה (והיא מסבירה לי שהיא אוכלת כל כך מעט ממנו שזה לא יכול להשפיע... נו באמת).
אז התווכחנו ואז התחלתי לחפש באינטרנט וכל מה שמצאתי זה כמה המידע שמקבלים שם לא אמין ושהדרך היחידה לדעת היא לשלול מזונות כל פעם לתקופה ולבדוק...
פאדיחה. למרות שעובדה שזה עזר למלא.
מה שהציק לי שקראתי שאם אדם עושה את הבדיקה 3 פעמים באותו יום לא בטוח שאותן התוצאות יוצאות וזה הוריד לי את הרוח מהמפרשים האמת וגם העלות של זה כמובן.
בכל מקרה עכשיו אני כבר לא יודעת ואולי זה באמת חיידק ולא משהו סקסי כמו אי סבילות לגלוטן או לקטוז..
טוב, בהתחשב בזה שהיא קראה על אורן זריף ורצתה לנסוע אליו.. שרלטנות רפואית נראית לי יותר חחחח
אתמול אחי אמר שטקס סיום הקורס שלו בצבא ב 27.08 הוא ממש רוצה שאבוא אבל אני ממש מפחדת לטוס ועוד עם כל הבדיקות עם מכשירי הסריקה הגדולים שלא טובים...
אז נאלצתי לספר לו שזה לא כי זה לא חשוב לי מספיק אלא כי אני בהריון ואני קצת חוששת...
הוא ממש ממש ממממממששששש התרגש ואמר שברור שאין צורך אם ככה..
ביקשתי שלא יגיד לאף אחד כי זה ממש בהתחלה ואני לא רוצה שיפתחו ציפיות, גם ככה אני מתבחבשת עם עצמי כל היום מיותר שגם הם יהיו עכשיו מלא זמן בלחץ...
הוא הבטיח שלא ושמח שהמשוער באיזור יום ההולדת שלו :)
לפני כמה ימים קיבלנו טלפון מאוד משמח מהבוס לשעבר של M מהאונ' שהתמנה עכשיו לתפקיד מפתח.
הוא אמר לו שרוצה אותו חזרה בארץ וינסה לעזור לו למצוא עבודה בין אם אצלו ובין אם במקום אחר.
ממש שמחנו האמת, זו אמנם רק ממש התחלה והוא צריך לכתוב הצעת מחקר ולהגיש לכמה אונ' ובמקביל
לחפש בתעשיה ולסיים את המאמרים שכבר כתב אבל זו התחלה.
הבוס מכיר אנשים ונכון שיכל להיות לנו טוב שיחזור אליו לצפון אבל יש גם אפשרויות אחרות שהן אטרקטיביות.
אני מנסה שלא לתכנן כמובן אבל ברור לי שכרגע הנחיתה הכי רכה אם נהיה בצפון כי יש דירה ויש הורים ליד וזה עוזר
במיוחד שאני לא יודעת מתי אחזור לשוק העבודה אם הכל ילך כמו שצריך ונחזור סביב חודש שביעי שלי לארץ...
חוץ מזה גם העניין עם השכירויות קצת בעייתי כי אנחנו צריכים להודיע 3 חודשים מראש לבעלת הדירה שזה אם נאמר
נרצה לחזור בדצמבר אז מדובר באוקטובר ועדיין אין לנו מושג ירוק וכנ"ל עם הדירה של חמותי שהיא מושכרת והיא צריכה להודיע לדיירים 3 חודשים מראש שהם צריכים לפנות...
אז כאילו אי אפשר לתכנן אבל גם אין ברירה כל כך...
M מפחד שאם מדובר בעבודה באונ' זה יכול לקחת מלא זמן עד שבאמת מתחילים ואז יכול להיווצר ואקום בלי משכורת
וגם הוא בלחץ שהוא לא מספיק טוב ושיש טובים ממנו.
הסברתי לו שהחוזה שלו גם ככה עד מרץ פה ואם אנחנו ניסע מכאן בסוף דצמבר או אחרי חודשיים אין לזה יותר מדי משמעות...
ולגבי כמה הוא טוב, וול... אם הוא לא היה טוב למה שהבוס שלו ירצה לחזור אחריו ולעזור לו?
הרי הוא לא עשה את זה עד עכשיו ואף אחד לא הכריח אותו...
אופטימלי היה אם הבוסית שלו פה הייתה מסכימה שיעבוד איזה חצי שנה מהארץ בתשלום ואז הוא היה מחפש
בסבבה לאט לאט, זה האמת לא תלוש מהמציאות אבל תלוי כמה כסף יש לה...
זהו בעצםהיו כמה ימים ממש חמים עכשיו 28-30 מעלות (זה בטוח יצחיק את מי שגר בארץ)
ואתמול שבירת חמסין אז עכשיו כמה ימים של גשם וזה עושה לי דיכאון!את כל ימי השמש ניצלתי ממש טוב והייתי יוצאת להליכות של שעה לפחות אפילו נשרפתי :)
ההכתמות הפכו לדימום אמנם לא חזק אבל עדיין
אופטימיות לא הצד החזק שלי כרגע
| |
אחות גאה
אחי הקטן חוזר לסופה"ש מהצבא, אני כל כך מתרגשת מהרגעים שאני יכולה לתפוס אותו ליותר מבוקר טוב לילה טוב מלאי לבבות.
אנחנו תמיד היינו קרובים ומאז שנסעתי הוא נהיה אפילו יותר סנטימנטלי וכל הזמן חוזר ומבקש שנחזור כבר,
שזה לא אותו דבר בלעדי ואני מתגעגעת אליו נורא.
אני חושבת שאני קצת מרגישה שהוא הבן שלי, האינסטינקטים שלי כלפיו אימהיים ואני מוכנה לקרוע כל מי שיעז
להרע לו, מגיע לו את ההכי טוב מהחיים האלו והוא לוקח :)
בתור תינוק הוא היה הילד הכי מתוק בעולם, אני עדיין נזכרת בו ובא לי לקפוץ עליו בחיבוקי סומו כמו שהוא קורא להם.
בתור בוגר הוא הפך להיות דעתן, בטוח בעצמו, נחוש, חכם וחריף ועם לב שתמיד במקום הנכון גם אם לפעמים הוא קצת אנוכי.
עכשיו אני מתחילה לחשוב שהתכונות שראיתי אצלו כפחות חזקות כמו ביטחון עודף ואנוכיות יהיו לו לעזר בחיים.
בשיחה בשישי הוא כרגיל קשקש וסיפר מלא דברים, צחקנו על שטויות.
בסוף השיחה אמר שכשיגיע לבקר הוא חייב לספר לי משהו.
מהשיחה שלנו הייתה לי תחושה שאני יודעת מה אבל עזבתי את זה.
התהפכתי כל הלילה.
ההורים יהיו הרוסים, הם עוד כאלו ישנים בהבנות שלהם... הם חושבים מה אחרים יגידו... וככה עבר הלילה ואתו החרדות...
בבוקר כתבתי לו שאני חייבת לדעת ושאני לא מסוגלת לחכות לאוקטובר.
כתבתי "פשוט תגיד לי בנים או בנות"
הוא קבע איתי לסקייפ של בוקר אחרי שיסיים להכין לעצמו פינג'אן קפה, כזה הוא, שולט בסיטואציה... מדהים!
התיישבתי מולו טרוטת עיניים, נו אז מה נסגר? גמרת אותי לי ישנתי כל הלילה...
הוא: "למה?"
אני: "כי אני דואגת, רוצה שיהיה לכולם טוב"
הוא: "אז אין מה להתרגש, אני ביסקסואל, אני מרגיש ככה כבר 3 שנים, חבר טוב שלי יודע והחברה מהיחידה, הרגשתי שאני רוצה לחלוק גם איתך".
אני: "המממומה זה אומר? שאתה לא סגור את מי אתה מעדיף?"
הוא: "לא, אני נמשך גם לאלו וגם לאלו. ייקח לך שבוע להתרגל למחשבה אבל מבטיח שאוטוטו בכלל לא תתרגשי מזה.
אין לך מושג כמה אנשים גיליתי שהם גייז דרך האפליקציה, בחיים לא הייתי חושב... בקיצור יש הרבה יותר ממה
שאת חושבת".
אני: "אוקיי אז עכשיו אתה מתנסה בעצם, היה לך איזה קשר מיני עם מישהו/י כבר או שזה הכל ברמת התיאוריה?"
הוא: "עם בנים בערך עם בנות עוד לא, איתן יותר קשה, פחות זורמות"
אני: "ואיך אתה רואה את חייך בעתיד או שאתה פשוט לא שולל?"
הוא: "בעיקרון אני הייתי רוצה אישה וילדים אבל מי יודע... ברור שזה יותר קל והכל אבל נראה..."
הרגשתי שבשלב הזה אני יותר רגועה משם מה, איכשהו האפשרות שהוא סגור על עצמו שהוא גיי לגמרי הלחיצה אותי
יותר מאשר האפשרות הכאילו יותר קלילה של הבי וכנראה שהלחץ שלי נובע מאיך יקבלו את זה ההורים.
אמרתי לו שאני אוהבת אותו והדבר האחרון שמעניין אותי הוא עם מי הוא שוכב או עם מי הוא יוצא כל עוד הוא בריא ובטוח. תחקרתי אותו לגבי האפליקציה, בדיקות רפואיות, קונדומים ואיך כל הסיפור עובד ורק לאחר שהתרצתי שהוא מבין במה העניין כרוך והשתכנעתי שהוא ילד אחראי ובררן נרגעתי קצת, כי בכל זאת התנסות מינית עם גברים זרים דרך אפליקציה ועוד בתור משהו ראשוני נראית לי משהו מאוד מפוקפק ומפחיד.
הוא הרגיע אותי שלא סתם הוא תותח בבוקס וגם ששוב, הוא נורא בררן :)
לא אגיד שאני לא דואגת אבל בהחלט סומכת על שיקול הדעת שלו, הוא ילד חכם וידע לעשות את הבחירות הנכונות
וכל עוד הוא מאושר אין מאושרת ממני...
ביקשתי ממנו לא לספר להורים עד לפחות שאנחנו חוזרים כי הוא נוסע לצבא ואני פה והם אלו שיצטרכו להתבשל עם זה לבד ואני כבר רואה את אמא שלי לא ישנה ואבא שלי בהלם טוטאלי והם לא יודעים איך כל הדבר הזה יתבטא.
מה גם שאולי בכלל הקשר הזוגי הרציני הבא שלו יהיה עם בחורה ובכלל אין להם צורך בבלבול כי הם גרים בעיר קטנה
ונורא מטריד אותם מה אנשים אומרים אז למה למלא את הראש שלהם בשטויות, אם יהיה צורך אמיתי נדבר אתם.
אחי התרצה ולא דחוף לו לשתף אותם אני מניחה.
ובאמת עכשיו כמה ימים אחרי אני כבר פחות בהלם, זה תפס אותי לגמרי לא מוכנה האמת כי בשום צורה ודרך
זה לא עלה קודם אז ברור שזה נורא מפתיע, האם זה מטריד אותי?
כל עוד יהיו לו חיים מאושרים ובטוחים, ממש לא מעניין אותי.
אמרתי לעצמי אחרי השיחה שאני גם בשוק מהביטחון והקלילות שבה הוא מספר על זה, זה מה שהוא,
הוא יודע מה הוא אוהב ומה הוא חושב שטוב לו וזהו, כולם יכולים לקפוץ לו.
אני למשל, הייתי בטוח חיה בסרטים ועלילות, בטרגדיה עם עצמי, חרדות איך יגיבו ההורים ושאני אהרוס לכולם את החיים והמוניטין, שאיך כל זה יראה ומה יהיה וכו' וכו'...
והינה בא הזעטוט הזה ומראה לי מאיפה משתין הדג!
הביטחון שלו, הקלילות שבה הוא מבין את זה וחולק את זה פשוט מפעימה בעיני.
אני חושבת שאם יש מישהו שיכול להתהדר בשוני ולסחוב אותו לא כאות קין אלא להתפאר בו, ראוי להערצה.
ואני מעריצה את הילד הזה וכמובן גאה בו :)
***איך אני יודעת שכבר אפשר לצחוק על זה:
הולכים לבית קפה עם גלידה שנקרא "Cream lovers"
M: "או הינה מקום בשביל אח שלך"
ושנינו פורצים בצחוק.... :)
אני עוד בשוק: אני לא מבינה איך לא קלטתי!
אני, שגידלתי ורוממתי...
M: והתרומם רואה?
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
טוב זהו להיום בפינת צחוקים עם האח הקטן :)
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
JRB
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
