 Know you free, you are free indeed
|
| 12/2012
ההרגשה הזאת אני מרגישה כ"כ..שונה. כ"כ לא שייכת. לא יודעת איפה המקום שלי בעולם בטח שלא עם הבנות אני מוצאת את עצמי עושה דברים שבכלל לא בראש שלי את הזמן היקר שבו יכולתי לצרוח, לרוץ, להזיע אני מבלה בישיבה על הספסל(כאילו שלא ישבתי שעתיים רצוף בכיתה)ומרכלת על שטויות עם חברות שלי. פשוט נמאס לי כבר שתמיד, אבל תמיד אנחנו עושות מה שהן רוצות הן טוענות שאני אף פעם לא מתפשרת אני טוענת שהן אף פעם לא מתפשרות בשבילי אני מרגישה..כ"כ שונה מהן. ובכלל, מכולן, הבנות. הן משחקות בגומי, מרכלות, מפטפטות אני רוצה לשחק כדורסל, כדורגל. אז החלטתי שזהו, שפאקינג נמאס לי בלי לדפוק להן חשבון, הלכתי לשחק עם הבנים ומצאתי שנהנתי. מאוד. הרבה יותר מאשר הייתי עם החברות שלי כמובן שאחר כך הן כעסו עלי הסברתי להן שאין להן ממש סיבה למה הרי, יש לי עוד חיים חוץ מהן, לא? אבל כשאני עם הבנות..הן נותנות לי תחושה שאני כ"כ..איך לומר את זה בהגדרה עדינה..? לא שייכת שאני פריקית שאני מוזרה. שאני משוגעת על כל הראש ולא נורמלית והן עוד מתיימרות להיות החברות הכי טובות שלי לאן התדרדרנו...
| |
|