 Know you free, you are free indeed
|
| 12/2012
ואם נמאס לי? אני אוהבת את יום שישי. אחרי שבוע כ"כ לחוץ של כאב, של כעס, של תסכול ושל שיגעון, אני שמחה לקבל קצת חופש. להדחיק את הבעיות שלי הצידה. ו..על מי אני עובדת. אני לא מצליחה להדחיק אותן. ראשית - הכאב הבלתי נסבל שמקונן אצלי בלב. החלומות, הרגשות, המחשבות. שנית - העובדות הצורבות שי עולה עלי בהכל. זה לא מניח לי לרגע. שלישית - שאני מסתובבת בבית עצבנית, ואימא שלי שואלת אותי "למה?" "בלי סיבה" ובאמת כשזה בלי סיבה - היא מתעצבנת וצועקת עלי. מוסיפה עוד מלח על הפצעים. כואב לי הראש, הרגל, התחת. כל הגוף בקיצור. אני מרגישה כ"כ מגעיל מבפנים, כאילו..לא יודעת בה לי לצרוח. פשוט לדחוף את הראש לחלון ולצרוח עד שייגמר לי הכל בה לי שיעזבו אותי בשקט שהעניים המדהימות שלו יפסיקו להביט בי במבטים האלה שמשגעים לי את השכל שהיא תפסיק להצליח עלי בכל מה שאני עושה שאני אפסיק לקנא בה שאני אפסיק לאהוב אותו שפעם אחת בחיים שלי, אצליח לדחוק, לפחות לכמה רגעים את הבעיות הצידה, ולהיות מאושרת לכמה שעות, לצחוק כמו שלא צחקתי, ולקבל את החיבוק הזה שאני כ"כ צריכה
| |
|