 Know you free, you are free indeed
|
| 2/2013
לעזעזל מצליחה בהכל. יש בנאדם מושלם בעולם הזה? אני לא אומרת שכן. אבל היא..היא מקרה חריג. בכל דבר שהיא עושה - היא מצליחה. בנים, חברות, לימודים. בהכל תמיד מעליי. לא מבינה. למה את משווה? למה את כואבת? ממה את מאוכזבת? היא יפה. היא חכמה. באופן טבעי מקובצות סביבה בנות, מגוננות, תומכות. היא בנאדם טוב, אני לא אומרת שלא. היא פשוט מושלמת. רזה, לא טוחנת שוקולדים כמוני. ציונים מעולים. פנים חלקות. יפות. נקיות מח'צקונים. מושלמות כמעט כמוה. עניים יפות, חומות בהירות. שער בלונדיני ארוך. עדינה, שקטה. מקסימה. חברה אמיתית. כנה. אז למה אני מקנאה בה כל כך!? כועסת על עצמי. היא חברה כ"כ טובה ואני? מקנאה בה ברמות שאין לתאר. מוצאת את עצמי יושבת בחדר שלי, מסננת את המספר. לא מסוגלת לשמוע את הקול שלה. הפעם, אני הרעה בסיפור. הקנאית. הטיפשה. זו שהעניים שלה רושפות אש. תמיד, בסיפורים על נסיכות, מספרים על שלוש בנות. הגדולה, הבינונית, והצעירה. מספרים איך הקטנה היא חכמה, יפה, מוכשרת, נסיכה לתפארת. ואיך הגדולה מקנאה בה, ורבה איתה. אבל מי קבע שמי שמקנא הוא בהכרח מרושע? ואני...איך אפשר שלא לקנא? בחוכמה? ביופי? באופי? בה לי לצרוח. לא יודעת על מי.
| |
|