אני לא סובלת להיות מאוהבת. זה גורם לי לצפות. ולדעתי - 'צפיות נועדו לכיסוי כריות' - לא יותר.
וכשאני מצפה - אני מתאכזבת.
וכשאני מתאכזבת? אז אני מתנהגת כמו ה10%. בוכה(לא)כועסת(קצת)מבולבלת(המון)אבל בעיקר - מאוכזבת.
להתאהב בשבילי פרושו - לתת את הלב שלך למישהו בידיעה שזה מה שבחרת נכון.
אני נתתי לו את הלב שלי בגלל שהוא נראה לי נער טוב, מסוג הטיפוסים השונים, אלה שאני מחפשת.
חבל שככה טעיתי לגביו.
הוא נסחף, הוא שפוט, הוא..אדיוט.
אדיוט כמעט כמוני. שהלב שלי נתון אליו.
אני אתגבר. אני יודעת שאני אתגבר. יש עוד בנים בעולם, אבל..זה כואב.
זה כמו סכין שחותך אותך לאט-לאט. ושאת רואה אותו ואת ההיא צוחקים..את מרגישה צביטת קנאה עצומה בלב שלך.
זה מעצבן - אבל אנושי. אם יש משהו שאני לא סובלת זה לקנא.
אין מה לעשות - זה רגש שקיים אצל כולם. והוא "טבעי לגמרי" כפי שאימא שלי נוהגת לומר לי.
לפעמים אני לא מבינה איך היא יכולה לטעון שהיא "עברה את זה". היא לגמרי אדישה למצב שלי. טוב, אולי בגלל שאני מנסה להסתיר את זה מימנה. אז אני לא יכולה להאשים אותה..
אבל היא לא תבין. יש לה אגו מכאן עד לירושלים.
אני צריכה להתמודד עם הבעיה ולא להפנות לה גב - זה מה שאני תמיד אומרת. בעיה נחתה אליך - אל תברח, תלחם.
אבל אני מרגישה שאני נלחמת בבעיה לחינם.
אולי הגיע הזמן להחזיר ללקסיקון שלי את המילה "לוותר"