שלום מקסימים שלי DD:

אז, כמה שהפרק הקודם היה קצר, הפרק הזה ארוך ^^"

אגב, אני ממש אשמח אם תוכלו להמליץ על הבלוג, אני פשוט צריכה (רוצה..) עוד קוראים P:

חחח, |מבוכה| אז תהנו ~

-

פרק שלישי.

פקחתי את עיני ומתחתי את זרועותיי, שכבתי במיטה בדיוק באותה תנוחה שנשכבתי בה אתמול. כאבה לי היד, הבטתי במקום הכאב וראיתי חבורה סגולה שניצבה בגאווה ליד המרפק שלי. גלגלתי את עיני והתלבשתי במהירות, דחפתי את מצלמת הראש לתיק וירדתי למטבח לאכול ארוחת בוקר.

לאחר הטקס הקבוע של בדיקת פצעים והזדעזעות מהחבורה אמא שחררה אותי לבית הספר. הגעתי לביתה של ג'נה ובשעה שנכנסה לחדר הוצאתי את המצלמה מהתיק.

"בוקר טוב," אמרתי, ולפני שג'נה הספיקה לענות המשכתי, "מתי את חוזרת מהאימון היום?"

"בוקר אור גם לך," ג'נה צחקה. "אז לשמחתך, אין לי אימון היום אלא אימון כפול מחר. אני אבוא אלייך אחרי הלימודים לצפות בזה."

חייכתי, "מעולה."

"היי, אז איך לדעתך הלך השיעור של דני וקליאו אתמול?" שאלה ג'נה ופרצנו בצחוק.

"אני חושבת שהם יהיו דיי חמודים ביחד," אמרתי לאחר מחשבה קצרה.

"כן, דני באמת רווק יותר מדי זמן.." אמרה ג'נה.  נכנסנו לשער בית הספר ובדיוק ראינו את דני יוצא מהמכונית שלו.

"בדיוק ריכלנו עלייך," אמרתי לדני בשובבות.

"אה כן?" שאל דני.

"אה הא." הנהנתי, "אבל אנחנו לא מתכוונות לומר לך מה אמרנו!"

התקדמתי במהירות לכוון בית הספר אבל הספקתי לשמוע את דני לוחש לג'נה, "עוד אחד מימי ההיפראקטיביות שלה?"

"לגמרי," ג'נה ענתה.

חייכתי לעצמי ונכנסתי בדלת, דוחפת אנשים מדרכי.

"מישהי מאושרת היום," קליאו התיישבה על השולחן שלי וחייכה.

"היי קליאו," חייכתי חיוך רחב. "מה נשמע?"

"הכל טוב, היה לי לילה קצת סוער אתמול.." היא ענתה.

'תספרי לי על זה..' הצצתי בחבורה שלי. "אז איך היה השיעור עם דני אתמול?" שאלתי בהרמת גבה.

"בסדר גמור, דני מורה מצוין להיסטוריה," אמרה קליאו.

המשכתי לנעוץ בה מבט שובב.

"מה?" היא שאלה, "תתפלאי, אבל אנחנו באמת למדנו."

"אולי תגלי שדני מורה מצוין להרבה דברים, לא?"

קליאו צחקה, "את מטורפת."

"אין לך מושג," אמרתי.

בסופו של שיעור התעמלות מעולה רצתי מהר למקלחות הבנות על מנת שלא להיתקע בתור הארוך. התקלחתי במהירות ויצאתי עם תיק הבגדים לארונית הספורט שלי.

התיישבתי על מנת להחליף נעליים כשנזכרתי שהתיק שלי עדיין באולם הספורט. יצאתי מהמקלחות וניגשתי לספסלים, למקום שבו הנחתי את התיק בתחילת השיעור.

הוא לא היה שם. הזזתי את התיקים האחרים אך הוא לא היה בשום מקום. התרכזת במחשבה שאולי הזזתי אותו כשקולה של קליאו הקפיץ אותי, "הנה הוא."

הסתובבתי והיא נתנה לי את התיק שלי. "חיפשתי אותך במקלחות," היא אמרה, "אבל כבר יצאת."

"תודה," אמרתי בהקלה. הכנסתי את זרועי לתוך הכתפייה כשהבחנתי שקליאו כבר לבושה, "איך הספקת להתלבש כל כך מהר?"

קליאו חייכה, "נסיון."

לא הבנתי מה הקשר. נפרדתי מקליאו וחזרתי במהירות למקלחות.

פתחתי את הדלת של הלוקר שלי והחלפתי את הספרים.

"רגע," נעצרתי לשנייה, סורקת את הלוקר בעיני, "המצלמה שלי לא כאן.."

"אני לא זוכרת שהכנסת אותה בכלל," ג'נה כווצה את גבותיה, "היא לא בתיק?"

פתחתי במהירות את התיק שלי והפכתי את תכנו. "לא," אמרתי. "היא גם לא כאן."

ג'נה נשכה את שפתה, "איפה היא יכולה להיות?"

"אין לי מושג," אמרתי. מתחילה להיכנס ללחץ, "אני לא הוצאתי אותה מהתיק מהבוקר.. מה אם מישהו לקח אותה? ואם הוא ראה מה שיש בפנים – "

"ארין, תירגעי." אמרה ג'נה בקול שקול, "תפסיקי להסתובב ותחשבי לרגע. מי עוד נגע לך בתיק היום?"

עצמתי את עיני לרגע, מי עוד נגע בתיק שלי היום?

"קליאו!" נזכרתי כעבור רגע, "אחרי שיעור התעמלות.. היא לקחה את התיק שלי ואמרה שהיא חיפשה אותי.." פערתי את עיני, "את לא חושבת שהיא לקחה אותה?"

ג'נה בלעה רוק, "אין לי מושג. אבל לא נראה לי.. כלומר, מה יש לה לעשות איתה?"

"מה אם היא ראתה את הסרטון?" הייתי מבוהלת. "בואי כבר!"

תפסתי בזרועה של ג'נה ומשכתי אותה לכוון ארוחת הצהריים.

"היי, מה עיכב אתכן?" שאל דני כשרצנו לכוון השולחן הקבוע שלנו, "הם כבר התיישבו.." הוא הורה באצבעו על כמה אנשים שישבו בצד השני של השולחן.

"לא משנה," נופפתי אותו, "קליאו – " רכנתי על השולחן, מתנשפת מההליכה המהירה – "כשלקחת את התיק שלי היום, ראית שם אולי מצלמה? היא קטנה מאוד, מחוברת למין חוט אפור."

"את מתכוונת לזאת?" קליאו הוציאה מתוק התיק שלה את המצלמה שלי, "מצאתי אותה על הרצפה בחדר ההתעמלות. לא חשבתי שהיא שלך.."

חטפתי את המצלמה מתוך כף ידה, חופנת אותה בכפות ידי בהקלה.

"מצטערת שנלחצת," אמרה קליאו, "למה? מה כל כך מיוחד בה?"

"היא.. היא לא שלי," אמרתי. "של אחותי, היא הייתה הורגת אותי עם משהו היה קורה לה." מבטה של ג'נה לכד את עיני. "את.." המשכתי כעבור רגע, "את ראית במקרה מה שיש בתוכה?"

"לא הצלחתי לחבר אותה למחשב," משכה קליאו בכתפיה.

נשפתי את האוויר החוצה. "טוב, אני אלך לנעול אותה בלוקר שלי.." חייכתי לקליאו ודני ויצאתי מחדר האוכל.

"את רואה? סתם נלחצת," ג'נה התיישבה על המיטה שלי, "קליאו אפילו לא הצליחה לחבר אותה למחשב."

"כן, אבל מה אם היא הייתה מצליחה?" שאלתי, מכניסה את החיבור של המצלמה לתוך המחשב שלי

"אין 'אבל'," אמרה ג'נה, "לא נגרם שום נזק."

"את צודקת," חייכתי. הפעלתי את הקובץ של הסרטון והתיישבתי לצידה של ג'נה.

הרצנו את החלקים המוכרים; אני קמה מהמיטה, מסתובבת בבית, עוברת במטבח, לוקחת שתי כפיות ואת הסכין הירוקה של הפירות עולה ויורדת במדרגות חמש פעמים ויוצאת מהבית. השעון שבמצלמה מורה על שתיים עשרה וחצי.

הבטנו במסך המחשב שהציג שאני יוצאת מהבית ומתחילה ללכת. הנחתי שאני עומדת לראות את עצמי הולכת ליער, אך הופתעתי שהסרטון הציג אותי הולכת ישר ביציאה מהשכונה במקום לפנות שמאלה.

"זה חדש," אמרה ג'נה, "כבר הלכת פעם לעיר?"

"לפני המון זמן," עניתי, "יותר משנתיים."

הזמן חלף ושום דבר לא השתנה. הרצתי את המצלמה קדימה כשלפתע ראיתי שהסרט מתחיל להחשיך. אני פונה ימינה ונכנסת לסמטה צרה וחשוכה, המצלמה נעצרת, מסתובבת, ורואים חלון ראווה של חנות לשמלות כלה בשם 'מאריאה'. המצלמה מתקדמת.

שפשפתי את עיני כעבור כמעט שעה של צפייה מייגעת. השעון של המצלמה הורה שלוש לפנות בוקר כשגשר גדול הופיע ברקע. לא זיהינו את הגשר. רכנתי קלות על המיטה וצפיתי במצלמה מראה שאני הולכת על הגשר, נעצרת לרגע ומביטה בשדות הפרועים שמתחת לגשר. לפתע המצלמה מסתובבת, ג'נה ואני ראינו שבהמשך הגשר עומד אדם במעיל אפור והמצלמה כבתה.

"זהו?" שאלה ג'נה.

"כן, נגמרה הסוללה, "אמרתי באכזבה, "אבל לא היה יותר מדי לראות, אה?"

"שום דבר מיוחד.." ג'נה נשכבה על המיטה שלי, "מעניין אותי לדעת איך האיש הזה הגיב כשהוא ראה אותך."

חייכתי, "אם הוא ראה אותי."

היום שלמחרת עבר מהר מאוד. אולי רק דמיינתי את זה, אבל הייתה לי תחושה ברורה שקליאו נועצת בי את מבט קרני הרנטגן שלה הרבה יותר מדי פעמים.

"תפסיקי כבר," ג'נה נזפה בי בין שיעור ספרות לאנגלית, "לא קרה שום דבר נכון? את סתם מתנהגת מוזר ודני עוד יכול להתחיל לשאול אותך למה החברה העתידית שלו לא מוצאת חן בעינייך."

"את צודקת," מלמלתי וניסיתי לשכוח מהעניין.

הבעיה היא שלא שחכתי. בכל פעם שהבטתי בקליאו היא הביטה בי חזרה. ובכל פעם שזה קרה הרגשתי חוסר נוחות עצום, ממש כאילו שקליאו יודעת שמשהו משונה בי והיא לא מצליחה להניח את האצבע על מה בדיוק.

כשהיום נגמר, האצתי בג'נה להיכנס לרכב.

"מה הלחץ שלך, ארין?" דני הניח את ידו על כתפי.

"סתם, אני רוצה להגיע הביתה," אמרתי. והשתדלתי שלא להביט בקליאו שנשענה על המכונית שלה.

"טוב, אז כדאי שתנוחי," אמר דני, "כי אנחנו יוצאים לפיצה הלילה."

"אנחנו?" שאלתי.

"אנחנו," הוא הורה בראשו עלי, על ג'נה ועל קליאו.

"אממ.." מלמלתי.

"זה יהיה רעיון מצוין!" קראה ג'נה מתוך הרכב. "נתראה בערב."

דני חייך.

"כן, אז.. נראה אתכם," אמרתי גם אני וחייכתי. "ביי קליאו."

"ביי, ארין." קליאו נופפה לי ממקומה בחיוך הרגיל שלה.

נכנסתי לרכב וסגרתי את הדלת. נעצתי את מבטי בג'נה, "למה?!"

"כי את צריכה להירגע," היא ענתה, "את תראי ששעתיים עם קליאו בפיצה לא יהרגו אותך."

צחקתי והתחלתי לנסוע.

ג'נה לחצה על הרדיו בחיפוש אחר תחנה מעניינת; "ונגמור עם להיט של סיימון וגראנפינקלד-" ;

"-השדות החקלאיים באילינוי-" ; "-אחוז כך בידי ובוא נרוץ ביחד-" ; "-פרטים על הרצח שהתבצע-"

"רגע, רגע," אמרתי, "תחזירי אחורה.."

"-ג'ורג' קלאודיוס פלנטלדון, בן 67 משיקגו. סיבת הדקירה לא ידועה עדיין, אך העובדה שהוא בוצע בסכין מבטח פשוט מעוררת שאלות רבות בעניין-"

"מסכן.." אמרה ג'נה. "למה שמישהו יהרוג בן אדם מבוגר עם סכין?"

"תעבירי, זה עושה לי רע," ביקשתי.

עד שמצאנו תחנה שמשדרת משהו נורמאלי הגענו כבר לבית של ג'נה.

"שלום," קראתי בכניסתי למבטח. אמא ישבה בשולחן וקראה ספר, היא חייכה כשנישקתי את לחיה והלכה לכוון השיש.

"איך היה היום בבית הספר?" שאלה.

משכתי בכתפי, "רגיל."

"יש שניצלים וספגטי, אני אחתוך לנו סלט ונשב לאכול," אמרה אמא והוציאה ירקות מהמקרר.

זרקתי את התיק שלי במסדרון וסידרתי זוג צלחות על השולחן. "חזרת מוקדם היו, לא?"

"כן, סיימתי את הניירת מהר מאוד היום.." אמרה אמא. היא שטפה את הירקות ופתחה את המגירה של הכלים

"מתי אבא חוזר היום? אני צריכה את המחשב שלו לעבודה בהיסטוריה," אמרתי.

"בערב, חמודה. יש לחץ בבנק לאחרונה.. תגידי, ראית את סכין הפירות הירוקה?" שאלה אמא בשעה שחיטטה בכל מהגירות במטבח.

"לא," אמרתי, מושכת בכתפי, "הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה.." בלילה של הירח המלא.

"לא חשוב," אמרה אמא ושלפה סכין אחרת והתחילה לחתוך את הירקות.

כמה שעות מאוחר יותר כבר ישבתי בפיצה בידיים שלובות מחכה לדני, ג'נה וקליאו. המקום היה מלא למדי. הבטתי בעוברים ושבים כשלפתע קולה של קליאו אמר, "ארין."

הסתובבתי בחיוך, "היי קליאו, לא ראיתי שנכנסת עם המכונית.

"באתי בהליכה," משכה קליאו בכתפיה, "אני לא גרה רחוק." קליאו התיישבה לשולחן.

"אז התרגלת כבר לאזור?" שאלתי אותה, מנסה לפתוח בשיחה קלילה.

"אפשר לומר שכן," היא ענתה, "הבית נחמד ובבית הספר הרבה יותר קל משציפיתי. הכל בזכותכם, כמובן."

חייכתי, "בזכותנו? מה אנחנו עשינו?"

קליאו חייכה, "יותר משנדמה לך."

הרמתי גבות בהתרשמות. "למה עברתם הנה, תזכירי לי?"

"אממ.. סיבות כאלו ואחרות," התחמקה קליאו. החלטתי שלא ללחוץ ושתקתי.

"הם הגיעו," אמרה קליאו. הסתובבתי ונופפתי לג'נה ודני שבדיוק נכנסו לחניה במכונית הכחולה.

המשך הערב עבר במהירות. ישבנו עם הפיצות, צחקנו ודיברנו. חוסר הנוחות שחשתי כלפי קליאו נעלם בהדרגתיות והשמן חלף בנעימים. כשהחלטנו שסיימנו לאותו ערב קליאו פנתה אלי בבקשה מוזרה, "ארין, יש סיכוי שתוכלי להקפיץ אותי הביתה?"

הבטתי בה בהפתעה, "אממ.. אני מניחה שכן.. אין בעיה."

"תודה," קליאו חייכה.

החלפתי מבטים מופתעים עם ג'נה מאחורי גבה של קליאו. גם דני נראה מופתע למדי אך לא אמר דבר.

"טוב, אז אני מניח שנראה אתכן מחר," הוא אמר וקד קידה מבודחת.

צחקתי, "לילה טוב." חיבקתי את ג'נה ודני והתקדמתי לכוון המכונית בלווית קליאו. נכנסנו למכונית ויצאנו מהחנייה של מרכז הקניות שבו הייתה הפיצריה.

נסענו כמה דקות בשתיקה כשלפתע קליאו אמרה, "תעצרי רגע."

הייתי מבולבלת, "מה? למה?" שאלתי.

"ארין, פשוט תעצרי," היא בקשה.

עצרתי את המכונית לצד המדרכה בהיסוס.

קליאו נעצה את מבטה קדימה קצת לפני שאמרה, "את יודעת מה אני רוצה לומר לך, נכון?"

שתקתי לרגע, שוקלת את האפשרויות.

"את יודעת," היא חזרה, "כבר התחלת לחשוד בי. לא?"

הבטתי בה לרגע ואז הסטתי את מבטי. איך היא יודעת את זה?

"אני רוצה לדבר איתך על הירח המלא."

-

תודה שהגעתם עד לכאן ♥

אוהבת תמיד,

נל 3>