רעיונות מחוספסים מאוד, גולמיים, האמת שלי

כן אני הולך לדבר פה על פוליטיקה...

כן נפלתי לשקרים...

כן אני מתוסכל...

כן אני הולך להוציא את זה פה...

אם הייתם שואלים אותי לפני שלושה חודשים מה אני חושב על הממשלה ולמי אני יצביע הייתי אומר לכם שזה הכל שקרים וזה לא משנה ולא מעניין אותי בכל מקרה כולם מושחתים או לא מודעים לשיטה האמיתית של המערכת.

ואז שהתייחסתי לזה קצת יותר, אז באופן טבעי, מעצם היותי סטלן (אמנם בפגרת צבא, אבל סטלן) בדקתי מה יש לעלה ירוק להציע.

פאקינג 'אדון הכל' מתעסק בפוליטיקה, שיא הקטנות והכניעות לעדר הכבשים המוגבלות שכלית שלא באשמתן, אבל אני, אני כן אשם כי ידעתי למה אני נכנס, כמה אני מצמצם את החשיבה שלי בהתעסקות בקטנוניות של הפוליטיקה הישראלית.

.... תוך כדי כתיבה החלטתי לוותר על הרעיון המקורי; לכתוב על החוויה שלי במסע הבחירות לכנסת.

כי אין לי כוח לפרט, אין לי כוח להיכנס לפרטים הקטנים שהמסקנה שעולה מהם היא ברורה וחד משמעית: אני מתוסכל, כולם מושחתים, כולם צבועים, ידעתי מראש למה אני נכנס, ידעתי מראש שאני ימלא את הראש שלי בשטויות וזבל ועשיתי את זה בכל זאת.

אין בישראל דמוקרטיה, אין בין הימין והשמאל הישראליים שום קשר לליברליזם ושיוויון, אולי ממש מועט אבל כולו נשחק סביב הוויכוח הביטחוני.

אנחנו חיים במדינה הכי קטנה בעולם, עם הבעיות הכי גדולות בעולם והפוליטיקאים הכי ילדותיים בעולם.

אני כועס, בעיקר על עצמי, על ההתעסקות שלי בפוליטיקה, על ההתעניינות שלי.

אני ידעתי שהכל שקר אחד גדול ונסחפתי בכל זאת.

אם יש משהו טוב שיצא מזה.... ההתעניינות שלי גרמה לי להבין עוד יותר כמה הכל שקרי ומושחת מהיסוד.

זה לא עניין של בגרות, זה עניין של השתלבות בחברה ולדעתי החברה נמצאת בימים אפלים מאוד.

יש משפט שאני מאוד אוהב והיום אני מרגיש שאני מבין אותו טוב יותר:

יכולת ההתאמה לחברה חולה, היא אינה מדד לבריאות.