רעיונות מחוספסים מאוד, גולמיים, האמת שלי

אז נכון שמבחינתי אין גבולות, אני הוא הכל, הכל מתקיים בי

ואין שום דבר שאני לא יכול לעשות, ואין דבר שאני לא יכול להבין

אבל לא בגלל שאני מאוהב בעצמי או חושב שאני שווה יותר מאחרים

פשוט אחרים, הם חלק ממני! זה ההפך הגמור!

ככה שכל דבר שכל אחד עשה אי פעם, אני יכול לעשות גם, לא כי אני הכי טוב אלא כי אני גם הכי טוב אם אני רוצה.

נמאס לי שאנשים אומרים לי שאני עקשן, אני לא מתעקש על דברים שאני לא מאמין בהם.

אז זה אומר שאני בסך הכל עומד מאחורי כל דבר שאני מאמין בו...

כל עוד אני צודק (לדעתי) אז אני צודק, אין דרך אחרת, עד ש-יוכח אחרת.

כשהגעתי להבנה הזאת, שאני יכול לעשות הכל

הרגשתי ממש טוב עם עצמי, "איזה יופי, אני יכול לעשות ה-כ-ל"

עכשיו כשאני מתחיל לחשוב מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי, זה נהיה כל כך קשה ומייאש...

מה אני אבחר מבין כל הדברים העולם? יש יותר מדי אפשרויות...

ככל שאני ממשיך להיפתח ולהפוך ליצור הכי מופשט ופתוח אי פעם, אני ממשיך לספוג ולראות שאין סוף לעצמי.

ויש כל כך הרבה לספוג, יש לי כל כך הרבה לעבד.

אני הוא הכל, אבל מי אני בתוך הכל?

חייב לצאת מזה.

הטירוף הוא מנת חלקי, אוחז בי, גומר אותי

אולי הוא מה שאני, אולי הוא רק החוסר סדר

אולי הוא היופי והגיוון, אולי הוא ההרס והחיסרון

אבל מי אמר שההרס הוא לא היפה פה בעולם

העולם שלי מתקשה להתחלק לחלקים כוללים וברורים

אבל הטירוף הוא זיהוי קל, גם הנתינים אלו שקרובים אליי

חברים, משפחה, הם חלק גדול בעולם הזה אבל יש גם את כל שאר היצורים החיים

כל שאר הנתינים שלי....

ואם אני לא כל העולם זה רק מקטין אותו מבחינתי

וגם אין לי יותר מין צורת מחשבה כזאת שבה אני, עצמי, כולי, מהותי, רק חלק בפאזל

אם אני - קולט הכל

אני הוא הכל.

אולי רק צריך פה קצת סדר....

רק מחשבה בכל אופן, אני שונא סדר זה לא יקרה בחיים