פעמים רבות נשאלה השאלה, למה תינוקות נבראו כה רעשניים ולא רגועים? למה הם נולדו כיצורים קטנים מתרוצצים שלא יכולים לשבת במקום אחד?

את התשובה, רבותיי, אדגים בסיפור קצר. יום אחד, עלתה לשמיים ונעמדה מול אלוקים גברת שמנמונת. מרגע שהגיעה לכיסא הכבוד היא לא פסקה להתלונן. מהבעל הנוראי עד לצרת חייה. השומן.

"ואיך אנחנו אשמים בזה, גברתי?" שאל אותה אחד המלאכים בנימוס אין קץ. "יש כאן בכלל שאלה?" פצחה הגברת ביללות. "הרי אני שמנה בגלל ההיריון!"

ממ.. מלמלו המלאכים. יש משהו במה שהיא אומרת, לא? "אם היית עושה ספורט, היית מרזה בקלות," הבטיח לה אלוקים.

"אבל," היא נענעה בראשה לאות שלא הבין. "התינוק שלי! איך הייתי יכולה לנטוש אותו?" אחד המלאכים שרבב שפתיים בלי הבנה. "היית לוקחת אותו!" היא נעצה בו מבט. "רואים שאין לך ילדים. התינוק שלי הוא ילד עדין וקטן. הוא לא יכול לרוץ!" היא סיננה לעברו.

"הייתה נותנת לבעלך לשמור עליו," הציע מלאך אחר. "עם כל הכבוד לבעלי, אי אפשר לסמוך עליו." נעצה בו הגברת מבט מרוגז. "אם היית מקשיב עד עכשיו-"

"עצרו," הרים אלוקים את ידיו למעלה. "אני מבין את שורש הבעיה. מהיום תינוקות יהיו יצורים רעשניים ומעצבנים שלא מסוגלים לשבת בשקט. האין זה רעיון נפלא?" זרח.

-

לא בטוחה אם אני מודה לו. אחרי יום עבודה מפרך בפעוטון, אני יכולה לומר בפה מלא שזה נורא נחמד, אבל לא תודה.