"שמש"

שיפ: דראקו/ofc

דירוג: pg-pg13

זכויות: כל הזכויות שמורות לרולינג המדהימה

טיזר: ביציאה להוגסמיד בשבוע הבא, פנסי אכן מביטה בו בביקורת. "מיק מוציאה אותך יותר מידי החוצה," היא נושפת בכעס. "אתה יודע שאסור לך לצאת לשמש, דראקו."

דראקו תמיד היה חיוור. פנסי חשבה שזה הופך אותו לאצילי, כמו פסל שיש שמעולם לא ראה אור יום. דראקו חושב שהחוסר בפיגמנטים הופך אותו לחלש. הוא רוצה שיער כהה ועור שזוף, כמו לחובט מגריפינדור שאליס יוצאת איתו.

לאליס יש שיער שחור פחם, לפי ההגדרה המקובלת. דראקו חושב שאין שום דבר שמזכיר פחם מתפורר בשיער הגלי והגולש שלה, שהצבע שלו מזכיר לו לילה סמיך.

אליס אוהבת לשבת בשמש, ותמיד מוחה על כך שבאנגליה ימים שטופי שמש הם נדירים כמו עב"מים שרכובים על צלחות מעופפות. דראקו אוהב להסתכל על העיניים הכהות כהות של אליס ולנסות למצוא את הסוף. כשאליס מסתכלת על העיניים של דראקו, היא תמיד מצליחה לגלות הכל. "זה לא הוגן," דראקו מתלונן, מניח את ראשו על רגליה ששכובות על הדשא הרך. "העיניים שלך מסתירות הכל." ואליס מביטה בו וצוחקת.

כשדראקו רואה את אליס משלבת את אצבעות ידה באצבעות של תומאס סמית', החובט החדש של גריפינדור, הוא רוצה לשבור צלחת, ועדיף שזה יהיה על ראשו של גויל שמקשקש על הטעם החדש של הסוכריות בדובשנרייה. מהמרחק שבו הוא נמצא, הוא לא יכול להבדיל בין האצבעות של אליס לאצבעות של תומאס, והוא מרגיש אכזבה כשהוא מתבונן באצבעות הלבנות שלו.

כשאליס מחייכת אליו ומבקשת לעשות עוד פעם אחרונה ודי מעבר חצייה, הוא נכנע מבלי להתווכח. מעבר למושגים המוגלגים שדראקו עוד לא מבין, הוא אוהב לתת לאליס יד. הוא לא יכול להסביר את התחושה הנעימה של ידה המשולבת בידו, שנותנת לו תחושה שהיא שייכת בדיוק למקום שבו היא נמצאת. תחושה שמעולם לא הרגיש עם פנסי.

האצבעות הלבנות של דראקו בין האצבעות של אליס בולטות כמו השיניים של גריינג'ר בשנה הרביעית, והוא חושב לעצמו ששני הדברים מיותרים כאחת. אליס מורטת גבעולים ירוקים מידי מהדשא, ושואלת אותו בקול מהוסס אם הוא מתכוון ללכת לנשף.

"כנראה שאני אלך עם פנסי," הוא נאנח. אליס משתתקת. דראקו מתהפך ומתרומם כדי שיוכל לראות את פניה. "מה קרה?" הוא שואל בחשד. אליס אף פעם לא שותקת במשך זמן רב יותר מחמש שניות. תמיד יהיה לה מה להגיד, ודראקו מוצא את השקט הנפשי שלו בהקשבה לפטפוטים שלה.

"תומאס הזמין אותי ללכת איתו," אליס אומרת לבסוף בקול שקט. דראקו מסיט את מבטו מהעיניים שלה, לא מסוגל להביט בחום העז שנשקף מהן. "השמש מבהירה את העיניים שלך," הוא פולט, ללא קשר לנושא השיחה. "כן." אליס רגילה להסחות הדעת של דראקו, לחוסר היכולת שלו להתרכז. היא מוצאת בזה דבר משעשע. "אבל היא מכהה את העור שלך." דראקו מרים את ידו אל מול השמש ומתבונן בה בעניין. היא עדיין בהירה, אך כבר לא חיוורת. כבר כמעט לא רואים את נימי הדם ואת הוורידים הכחלחלים. דראקו מוצא בזה אושר. הוא שואל את עצמו אם פנסי עדיין תחשוב שהוא אצילי, ומקווה שלא.

-

ביציאה להוגסמיד בשבוע הבא, פנסי אכן מביטה בו בביקורת. "מיק מוציאה אותך יותר מידי החוצה," היא נושפת בכעס. "אתה יודע שאסור לך לצאת לשמש, דראקו." דראקו מגלגל את עיניו בשעה שהיא עורמת עליו שמלות נשף בצבעים עזים. שניהם לא מרגישים יותר מחיבה אחד לשני, הוא יודע, אך פנסי מעדיפה להתחתן עם פסל של נסיך קפוא ולא עם חובט שזוף. לא כמו אליס.

בדיוק אז הפעמון בכניסה לחנות מצלצל, ודראקו מסיט את מבטו הבהיר רק כדי לפגוש בעיניים הכהות של אליס, אלו שאי אפשר לפענח. היא מעיפה בו מבט קצר, וחוזרת לצחקק עם חברותיה.

אליס מצידה, לא רואה דבר מלבד התמונה של דראקו מחזיק שמלות נשף שפנסי רוצה למדוד. כנראה שאני אלך עם פנסי, מהדהדות המילים בראשה. העיניים האפורות של פנסי שעובדות עליה בבוז וברפרוף קל ביותר, מזכירות לה כי היא אינה היחידה שנשבתה בקסמיו של המאלפוי הצעיר, אך היא היחידה שהוא לא יסכים שתעמוד לצידו.

אין לה שיער בהיר ועיניים תכולות מקסימות כמו של מרינה התוואי שאיתה יצא דראקו בשנה שעברה, ואין לה עיניים אפורות כמו סערה ודם טהור כמו של פרקינסון שדראקו מביט בה עכשיו במבט מאוהב.

היא לעד תישאר אחת מבעלי העיניים החומות הפשוטות. ועוד כהות כל כך שאין אפילו אפשרות לשים עליהן עדשות מגע. היא נאנחת ופונה למצוא לה שמלה, לא מזכה את דראקו בעוד מבט נוסף שיגרום לקרביה להתכווץ.

-

יום אחרי היציאה מתקיים משחק קווידיץ' בין גריפינדור לסלית'רין. דראקו ואליס זוכים לראות אחד את השני מקבלים נשיקות עידוד מאחרים. אף אחד מהם לא מרגיש טוב במיוחד.

אליס מרגישה חובה מסוימת ללכת לדראקו ולחייך אליו לפחות, אבל היא לא מצליחה להכריח את רגליה לצעוד למקום שבו פנסי עמדה לפני פחות מרגע. עיניו המחשמלות של דראקו ננעצות בה לרגע, מאתגרות אותה, והיא מסתובבת בחזרה למושבים של גריפינדור, מנפנפת בידה לעבר החבר שלה.

"מאלפוי ממש חתיך, לא?" שואלת אותה אחת מחברותיה בשעה שהיא מתיישבת לידה בכבדות. "העיניים שלו גורמות לך להרגיש כאילו אין אף אחת מלבדך עד שאת צופה בו מתנשק עם פנסי." היא אומרת. אליס מוצאת את עצמה מהנהנת בהסכמה. רוז סיכמה את זה כל כך יפה, היא חושבת. הלוואי וזה לא היה כך.

היא לא מצליחה להתרכז במשחק, אף על פי שבדרך כלל יכולת ההתרכזות שלה מדהימה את דראקו. ברור שהיא תדהים אותו, היא נוזפת בעצמה. לדראקו יש יכולת התרכזות של פרפר. היא לעולם לא תבין איך הוא יכול לשחק קווידיץ'.

היא רוצה לקרוא לו מאלפוי, אבל שנה של ידידות קרובה עושה את שלה. היא פשוט לא מסוגלת, כמו שהיא לא מסוגלת לעמוד ולהריע למראה הארי פוטר תופס את הסניץ' בשעה שדראקו מביט בו ברוגז.

היא יורדת מהמגרש, מקווה לא לפגוש בתומאס. הממזר השחצן כבר נהיה בלתי נסבל. הוא לא מסוגל לשמור לעצמו דעות מסוימות, ולפעמים אליס לא מבינה איך הוא השתבץ בגריפינדור. לפעמים היא גם לא מבינה מה דראקו עושה בסלית'רין.

-

דראקו שומע את החדשות על הפרידה בגריפינדור בארוחת הערב. אליס לא נראית בשום מקום, ודראקו כמעט וחושב לוותר על הצעת הניחומים שלו. זה לא שהיא באה לנחם אותך אחרי המשחק, קול רוגז ממעמקי מוחו סונט בו. הוא משתיק את הקול ומנער את פנסי מעליו, פונה לחפש את אליס.

היא יושבת מול האגם הגדול, במקום הקבוע שבו שניהם נוהגים לשבת, אליס יושבת וראשו של דראקו מונח על רגליה. דראקו לא מרגיש בנוח מספיק כדי להניח את ראשו עליה, ולכן הוא מתיישב לידה בשתיקה.

היא מפנה לעברו עיניים אדומות. "לא חשבתי שהעיניים שלך יכולות להיות אדומות," הוא מתלוצץ. הדבר היחיד שהוא רוצה לעשות הוא למצוא את תומאס ולגרום לו לבכות בחזרה.

אליס מחייכת חיוך עצוב בתשובה, ודראקו יודע שגם כשהיא בוכה היא לא מפסיקה לנסות ולעודד אותו. היא מצטמררת, ודראקו מגלה שהאוויר בחוץ נעשה קריר.

אליס, נערת הקיץ והחום, לא משתמשת במעילים. הם סגורים טוב טוב בארון שלה. "הם מסרבלים אותי," היא טוענת. דראקו חושב שהיא נראית כמו דוב חמוד כשהיא עטופה בשכבות של בדים, אבל הוא לא אומר לה את זה.

במקום זה, הוא מוריד מעליו את הסוודר ועוטף בו את אליס. "אני מרגישה כמו סינדרלה." היא אומרת, משעינה את ראשה על כתפו של דראקו. דראקו לא בטוח שהוא יודע מי זאת סינדרלה, אבל הוא מקווה שהיא משהו טוב.

"תלכי איתי לנשף?" הוא שואל. היא מרימה אליו עיניים המומות. "כלומר, עכשיו, כשנפרדת מתומאס... את יכולה לבוא איתי, לא?"

היא מתפרצת בצחוק וקוברת את פניה בחזהו. הוא כמעט נעלב, אך אליס ממהרת להרים אליו את פניה ולנשק אותו. דראקו מוצא את עצמו מקווה שהוא לא חולם.

אליס מוצאת את עצמה מאושרת.

-

בבוקר חג המולד, דראקו מתעורר בחמש לפנות בוקר. הוא מגלה שהאח כבר מודלקת, ותוהה מי הוא המלאך הטוב שידע כי קשה להתעורר בחורף לתוך הקור. הוא חושד כי הוא יודע בדיוק מי זאת.

ערימת המתנות שמונחת על קצה המיטה שלו נראית מפתה. הוא מחפש את המתנה של אליס, מקווה שאיך שהוא היא תקרוץ לו מבין כולם. הוא מוצא אותה. היא עטופה בנייר שעליו מצוירות שמשות מחייכות.

כשהוא קורע את נייר העטיפה בזהירות, הוא מגלה שהוא קיבל ספר. הוא קשיח ודק, ועל הכריכה מצוירת נסיכה בלונדינית. דראקו מוצא את עצמו תוהה. הנסיכה שלו לא בלונדינית, הוא יודע.

בעמוד הראשון מופיעה הקדשה מאליס. "מסינדרלה, באהבה". הוא קורא, וחושב שסינדרלה מעולם לא הייתה כל כך יפה.

האמת היא שרציתי להפוך את זה לפיק ארוך, אבל אתם יודעים איך שאני נוטשת כל דבר שאני מנסה להתחיל, אז... אני אשמח לשמוע תגובות! אל תחששו לבקר:)