שבע בבוקר, ההיא מצחצחת שיניים, אני יוצאת מהשירותים, אחת ישנה ועוד אחת סתם מביטה בי ואומרת: "ממש מתאים לך להיות פמיניסטית. את פמיניסטית?"

אני: "כן, זאת מחמאה?"

היא: "אני שונאת פמיניסטיות."

זה כמובן הוביל לוויכוח מלא צעקות מצידי ומצידן, מה שגרם לכל הבנות בחדר לידנו להתעצבן עלינו. 

 שלא נדבר על זה שבצהריים הן טענו שאני מזלזלת בדעות של אחרים. מותק, את לא ידעת שיש צוערות בבה"ד 1. מותר היה לי להגיד "את לא מבינה בנושא הזה, העובדות שאת אומרת פשוט לא נכונות" מבלי שתיפגעי?

 אני מצטערת שנכנסתי לוויכוח הזה מלכתחילה, כי א' לצעוק בבוקר זה ממש לא עושה לי טוב. בדרך כלל אני בכלל לא מדברת אלא רק מוציאה כמה נהימות עד תשע. ב' הוא היה כל כך מטומטם - ממש כמו לדפוק את הראש בקיר.

 מה שמוביל אותי למשהו שמטריד אותי מאתמול. בנים, כמה זה יטריד אתכם אם אני ארצה בטקס גם לשים לכם טבעת? ולשנות את התפקיד של הכתובה? (אין לי בעיה שגם בנות כמובן יענו על השאלה הכל כך נחמדה הזאת, ואני אשמח עוד יותר אם יש דתיים שיענו.)

-

 אני מרגישה כל כך אאוטסיידרית בנוף האולפניסטי שאומר "נעשה ונשמע" מבלי שבכלל יאיימו עליו בגיגית אפילו. 

-

 היה לנו מרצה אורח היום. הוא דיבר וגם שר, רוב הקטעים פיהקתי לו מול הפרצוף (שורה ראשונה באמצע, עשיתי ממש בושות). לפעמים דברים ממש קטנים מעלים לי את הפיוזים. פעמיים הוא אמר "תארו לכם שאמא שוטפת את הבית\ כל מטלה אחרת" מבלי בכלל לשים לב. לאנשים כאלו אני רוצה להוציא את הקרביים.

-

מורים שמלחיצים בכוונה לקראת הבגרויות. שלוש עבודות כל מחצית, בגרות פנימית ועוד מבחנים רגילים יקבעו לכם את ציון הבגרות. תגידו, אתם זוכרים שיש לנו עוד כמה מקצועות עם אותן דרישות? ואיך בדיוק שר החינוך מצפה שאני אוציא מאיות בבגרויות עם כל זה? ברצינות, הרבה יותר קל לקבל מאה בשני מבחנים מאשר בארבעה בערך ובעוד שש עבודות. זה פשוט עצוב.

-עד כאן חדשות היום. שבת בפנימיה, אז נדבר שבוע הבא או משהו.