אני בן אדם מסכן כי הוא לא מסוגל להגיד לעצמו שאם הוא יסתכל לבפנים, לכביכול "תיאוריה" על האנושות שלו ולאיך העולם צריך להיראות מה שהוא ימצא יהיה המון גזים של פרות.

אני כל כך מסובכת עם עצמי ונמאס לי כבר לחיות בחברה הזאת שבה למרות שכולם יודעים הכל לאף אחד לא אכפת. עד היום האמנתי באינטליגיציה של אנשים אבל כשאני מסתכלת ברשימה של החמים על הבחור שטוען שהוא הוגדר כמחונן ובכל זאת הדעות שלו כל כך צרות וסגורות שהייתי משייכת אותן לרב צבי טיינאו, שכנראה גם הוא לא זכאי מבחינתי לתואר הזה. ואני לא רוצה לחיות בעולם הזה, כשעל כל צעד וצעד אני אצטרך להילחם, בין אם זה על מקום עבודה וקריירה ובין אם זה על שוויון בבית ושיקנו לתינוקת שלי גם דברים בצבע אחר, ולא, שהיא לא תצטרך ללמוד מגיל צעיר 'לטפל בתינוקות' כי זה הייעוד שלה. ואני נשמעת אנטי ואנטי ואנטי, ולא אני לא רוצה להיות מורה ואל תגיד לי שכולנו בסוף נהיה מחנכות. 

ואני פשוט לא מצליחה לראות את עצמי שורדת בזה, במיוחד כשאני מסתכלת על תגובות של נשים שרוצות להישאר בבית. אל תגידו לי שאני פמיניסטית במה שנוח לי ושזאת הבחירה שלהן. החברה לא תקבל באותה קלות גבר שנשאר בבית כשאשתו מפרנסת אותו. וצורם לי כשהחברות שלי לא יודעות מה פירוש המילה 'אישה' בדגש ובכלל שאומרים 'עומדת לצד אישה ומעודדת אותו ובלה בלה בלה' זאת צביעות מעין הבדיחות של מאחורי כל גבר. לא, אני לא רוצה לעמוד מאחוריך. וכואב לי כשאנשים נרתעים מהמילה פמיניזם כאילו זה שורש הרעה. לא, זה לא אומר שאת\ה קיצונית. יכול להיות שגם אני הייתי יכולה להיות כזאת, אם הייתי נולדת למשפחה קצת פחות לייטית ויותר חזקה. זה לא נראה לי הגיוני, אבל אחד הדברים שאני עדיין מבינה את המטרה שלהם זה ללמד זכות. זה לא שהמשפחה שלי נראית איך שהייתי רוצה ששלי תיראה, אבל כל עוד הם מסכימים על החלוקה זה לא התפקיד שלי להתערב. אני למשל לא רואה את עצמי מתחתנת עם איש קבע מהסיבה הפשוטה שזה פשוט לא ייתן לי לפתח קריירה וחיים משלי. אבל חוץ מהחלוקה שזה באמת עניין שרירותי וכבר ראיתי קצינות שמשרתות בשעות לא שעות והבן זוג עובד עד חמש ודואג לבית. תמיד ידעתי שאם היו לי אחים הם היו עושים בדיוק כמונו מטלות (מי שישמע, שוטפת כלים פעם בחודש. זה כלום לעומת מה שאבא שלי היה עושה כשהיה ילד). וכשקראנו איזה מחקר על העובדה שהורים דוחפים בנות למקצועות הומאניים ובנים למקצועות ריאליים, לא יכולתי לחשוב יותר שלמרות שהמגמות בפנימי הן פשוט בושה אבא שלי יזדעזע מעצם הרעיון שאלך למגמת אומנות\דרמה ושהם דוחפים אותי לנסות לפתוח מחדש מגמה או לרדת מזה ולעשות תואר בתיכון. וזה לא שלעשות מגמת אומנות זה כזה נורא, ומקצועות הומאניים כוללים כמובן גם ספרות, אבל מהבנה של שוק העבודה כיום ומהבנה שאני כשלעצמי לא אעשה כלום עם עצמי בשיעור אומנות, למרות שזה נחמד וכיף אין לי כישרון ברמה של לעסוק בזה. וכן דוחפים אותי לעבודה. עיינתי קצת בפורום קולך, היו שם כמה דברים פחות ויותר טובים. פחות שמחה על זה שהם הלכו רחוק מידי ושברו גדרות הלכה ממקום סגור היפוטתי במקום להגיד את זה ברור וחלק 'אנחנו לא יכולים לאסור על זה באופן גורף כלשהו'. חבל שבחלק מהכתבות עליהן מעוותים הרבה. הייתה איזו תקופה שחשתי גאווה על זה שאני יודעת את השם הרב דרוקמן וצחקתי כשהזכירו אותו בכל מקום וידעתי שכבר קראתי את זה איפה שהוא. אי שם בתקופה האפלה כשלא הבנתי כלום מהחיים שלי (היום אני מבינה מינוס מהם, אבל זה עדיין יותר טוב) חשבתי אפילו שמגיע לו לקבל את הפרס ושהוא אחד מגדולי הציונות הדתית. יצא לי החשק לנסות לאסוף את השברים של האמונה שלי כשאנשי דת מסתירים במשך שנים עבירות מין נוראיות\טוענים שעשו על זה תשובה ולא צריך כלא. יצא לי החשק לנסות להרים משהו או להוציא משהו מהאידיאולוגיה המסכנה של כולנו, כאילו אם נברח לברלין נצא מהמציאות של העובדה שאין לנו שום משמעות. אין שום דבר שאני יכולה כדי לגרום לבחור ה'מחונן' מהחמים להבין שהוא לא גאון כל כך גדול כמו שהוא חושב את עצמו. אין לי יכולת להבהיר לנשים שחושבות שמקומנו במטבח שהן טועות כל כך בגדול. אין לי את המסוגלות להילחם בכל הטיפשים האלו, ולפעמים לא אכפת לי משוויון זכויות ומהאמונה שגם לאנשים טיפשים יש זכות להחליט ולקבוע, ואני רוצה פשוט להוציא להורג את כולם ולהשאיר רק את האידיאלסטים שמסוגלים להבין. ומעצהן אותי לחשוב שאני מסכימה ככה עם הוויכוח על המחלוקות, כשאחד הרבי אלעזר (או יהודה או יהושוע, אל תתפסו אותי בשם. יש מצב הרמב"ם) אומר שאנשים בעלי אותה אינטיליגנציה יגיעו בסופו של דבר לאותן מסקנות. רואים את זה? זאת הסיבה שגם לספרות יש תשובון ולא כל אחד יכול לחרטט מה שבא לו. זאת הסיבה שבגללה כולנו צריכים להיות פמיניסטיים. אתם באמת חושבם שתהיו מסוגלים להתמודד עם האמת על המחוננים? הנה היא. אני מחוננת. יש יותר בנים מחוננים. למה יש יותר בנים מחוננים? כי הם יותר בטוחים בעצמם. כי הם ינחשו תשובות גם אם הם לא יודעים ויחרטטו דברים שישמעו אמינים כי החברה לימדה אותם לחשוב שהם מסוגלים להכל לעומת הבנות שזה בסדר אם הן לא יודעות. הנה האמת: יצאתי מהמבחן בכיתה ג' ואמרתי לאמא שלי שחירטטתי דברים. היו המון דברים שידעתי, זה נכון, ואני כן מאמינה שבאופן יחסי אני חכמה יותר מרוב האולוכסיה (אל תנעצו בי את המבטים של את ממש מתנשאת) אבל פוליטיקה לא ידעתי בכיתה ג'. וגם אם עכשיו אני יודעת מה בנט אמר ללפיד שאמר לשי פירון שהחליט להשאיר חותם כל כך גדול לפני שהמפלגה שלהם תצא מהכנסת לעד אז שאלו אותי מי היה ביל קלינטון ואני התלבטתי בין רקדן בלט למשהו אחר הזוי שהופיע בשאלון האמריקאי הזה. 

אני יודעת שהפוסט הזה הוא האוסף של המחשבות הכי טיפשיות בעולם, חסר סימני פיסוק כי לא רציתי, כי אצלי במוח זה נשמע כמו בליל של רוחות רפאים שתם זמנן. ברצינות, גברים, רק בגלל שאני לא מזלזלת באינטיליגכנציה שלכם אני חוושבת שאתם שוביניסטיים. איזה בחור יסכים להצעת חתונה שלי במקום להתחתן עם איזו בחורה שתעבוד, תנקה ותבשל לו מה שהוא רק ירצה? ברצינות, יש מצב שגם אני הייתי כזאת אם הייתי נולדת גבר. אני כבר לא יודעת מה עדיף למרות שאני אמורה לנטות לכיוון האישה היא היצור הכי נפלא בעולם אני מתחילה לחשוב שזו באמת קללה, ולא הרבנית ימימהולא אף אחד אחר יצליח לשכנע אותי שזה דבר טוב.