כשאני עצובה זה פחות להיות עצובה אלא פשוט חור ענק בלב שמתמקם לדעתי בחדר השמאלי כי שם הלחץ הכי גדול מופעל, וכשאני שמחה אני סתם יושבת במיטה בפיג'מה ומתעסקת בשטויות תוך כדי הדחקת השיעורים במתמטיקה לפינה קטנטנה בראש. ואז אין לי חור ואני יכולה להביט בעצמי במראה ולהגיד לעצמי שאני ממש יפה.

לא חסר לי ביטחון עצמי. לפעמים אני שואלת את עצמי מתי הגל שינפץ את הבועה יבוא, כי לא יכול להיות שמגיע לי כל הטוב הזה. 

אז... מתי יגיע הפאנץ' ליין?

אוקיי, יש לי אופי די מעצבן 

אולי

אבל אני חמודה

מה שרציתי להגיד כאן בעצם זה שאני די שמחה עכשיו, ואולי עוד כמה דקות אני אפילו אלך להכין שב במת.

דברים טובים:

* עדיין לא הסתפרתי, בתקווה לתרום שנה הבאה שיער

* רצתי ביום שלישי 11 ק"מ, 3 ק"מ יותר מהפעם האחרונה (חשוב לציין שהקצב לא היה מדהים - 5:40 לקמ, אבל מדובר בריצה בדיוק בתחילתה של הסופה שהביאה לכאן את מדבר סהרה, אז אני בסדר עם זה. למי שלא הבין, חצי מהזמן הרוח הייתה נגדי).

* אני הולכת היום לספריה

* אחותי הקטנה עדיין חמודה כרגיל

* אני בבית, ויש כאן מלא אוכל