את כל המילים היפות שלא אמרתי, כתבתי.

היי לכם, שוב אני חוזרת אחרי כמעט חודש שנעלמתי. אני חיה ונושמת. המכינה שלי ממש מתקרבת לסיומה. בעצם, ביום שלישי זה היום האחרון של המסלול ומיד לאחר מכן אני מתחילה את המרתון של התיק עבודות. כבר יש לי תאריכים למבחני קבלה ונרשמתי בנתיים לשנקר וHIT. זהו זה, אחרי כמעט שלוש שנים של חיי אזרחות ודיבורים בלתי פוסקים על לימודים אני אשכרה בעיניים! (כמו שאבא שלי אומר) רשומה לאוניברסיטה! i cant belive it~! עכשיו כל הרעיון הוא לעבור את המבחנים ולהתחיל ללמוד באוקטובר הקרוב. במכינה גם המליצו לנו להירשם לשלושה מוסדות אבל המוסד השלישי שמלמד עיצוב פנים זו המכללה למנהל. ואין לי כסף לשלם את הלימודים שם. מצד אחד אני רוצה להירשם ולנסות עוד מבחן אבל מצד שני מה הטעם להירשם למקום שאני בכלל לא יכולה לממן, וגם אבא אומר שחבל לי לרוץ למקום שאני לא יכולה לממן ושלימודים שם על מלגת הצטיינות סתם תאמלל אותי ותגרום לי ללחצים מיותרים- דבר מיותר לגברת לחץ שכמוני.  וחוץ מזה אחת הפקידות שלהם ממש עצבנה אותי בתחילת השנה כשהיא אמרה לי "טוב, אז נתראה כשיהיה לך כסף" כשאמרתי לה ששכר הלימוד שלהם כבד לי מידי. חצופה.

חברה שלי משגעת אותי עם הלחץ שלה על התיק עבודות מה היא בוכה?! אני עושה גם מסלול, וגם תיק עבודות, וגם צריכה לתמרן עבודה בין לבין. אין לי זמן לנשום. אני כותבת עכשיו כי לשם שינוי אמרתי לעצמי שמספיק לי להיום לחשוב עיצוב. דיי אני צריכה לפעמים גם לנקות את הראש. מיום שלישי אני חושבת כל הזמן על העבודה הראשונה שלי לתיק עבודות ואני חוששת שמה שיצא לי בסוף יצא איום ונורא. מחר יש לי שיחה עם המנחה האישית שלי אז נוכל לדבר ולחשוב על מה אפשר לשמר ולשפר. חוץ מזה יש לי עוד עבודה להביא מחר אבל אין לי כוח יותר וגם... אני חושבת שעדיף לי לעשות עבודה עבודה מאשר להתפרס על שלוש עבודות בשבוע. זה פשוט לא הולך לי. אני לא מצליחה לבטא את מירב היצירתיות שלי על שלוש עבודות בבת אחת. 

חוץ מזה, בעבודה הכל בסדר, הסגן מנהל עוזב עוד חודשיים וכל כך לא בא לי שהוא יעזוב :( אם כמה שלא חיבבתי אותו בהתחלה עכשיו אני מתה עליו ואני לא יכולה לראות את החנות בלעדיו. החנות תתנהל אחרת לגמרי...

ו... מה עוד יש לי להגיד ... לא נראה לי שיש עוד משהו אז אני אגיד לכם ביי בינתיים.