לפעמים קל לזלזל בערך של עדר של אנשים.

הייתי הולך בקניון מול חבורה עצומה של אנשים, ובמבט ראשון הייתי קולט עדר. בליל של אנשים שהולכים כמסה אחת חסרת משמעות.

אבל כשמנתחים את המצב לעומק, רואים המון אנשים נפרדים. ובתוך כל בן אדם מסתתרים כל כך הרבה מחשבות, סיפורים, רגשות, רעיונות, השקפות עולם וכו'.

כל אדם הוא עולם ומלואו. ואני מתהלך בצביר גלקסיות ולוקח את זה כמובן מאליו, כשזה לא.

סתם מחשבה מפוצצת ראשים שחשבתי לשתף. תודה שאתם מקשיבים (: