קמתי בבוקר אחרי בילוי סילבסטר. אני שונא מועדונים בדרך כלל, אבל הפעם רציתי לבוא במטרה להנות. ולמרות שהמועדון היה מלא בערסים נהניתי מאוד. החברים התאכזבו כי הם לא השיגו סטוצים לשעה 12 המיוחלת. אבל אני שמרתי על השמחה ועודדתי אותם לנסות שוב. הם אמרו לי: "אני לא זורם אם אתה לא זורם ביחד איתי!". ולא היה ממש בא לי. אני באתי להנות, לא ציפיתי לשום דבר רומנטי. שלחתי לה נשיקה ב12 בוואטסאפ. היא החזירה לי גם. איחלנו אחד לשנייה שנה טובה והתכתבנו שעה, עד שהיא הלכה לישון. היא מקסימה וכיף לי לדבר איתה. גם באמצע מועדון. אחרי זה זרמנו כל החבר'ה על סנדוויץ' וסגרנו ערב. 

היום אני מתעורר ב2 בצהריים, בדרך כלל אני קם עם מצב רוח הפככפך, אבל הפעם הרגשתי משהו שונה. בודק אם יש לי הודעות או שמישהו חיפש אותי. כיף שיש מישהו שיחפש אותך, שירצה לשמוע ממך. קמתי ואמרתי שלום לאחים שחזרו מבית ספר, עם חיוך מאוזן לאוזן. כיף גם שיש עם מי לדבר, ואנשים נהדרים בחיי. צחצחתי שיניים, שטפתי פנים, והתרכזתי רק במה שקורה כרגע, לא בעבר הכואב, לא בעתיד המפחיד, רק אני והמים המרעננים על פניי. אכלתי. ורק אז לקחתי את הציפרלקס. ואז קלטתי משהו שהאיר את פניי עוד יותר:

התעוררתי מאושר. טבעי. בלי תרופות ושום דבר.

האנשים שהכנסתי לחיי, העקרונות שלימדתי את עצמי, נקודת המבט הרגועה שלי. 

הכל פועם בי כמו הלב שבחזה שלי, וזורם בי כמו הדם שבעורקיי.

כנראה שהעבודה שלי על עצמי מתחילה להראות תוצאות.