אז ככה, יש את הביטוי הזה ויש לי איתו כמה מחלוקות. החלטתי לשפר את הבגרויות ולעשות עוד פסיכו כדי שכל הדלתות יהיו לי פתוחות ואני לא אצטרך להתפשר על שום דבר וללכת ללמוד מה שאני אוהב גם אם יש לו סכם של 10000000000000000000000. וחברים שלי כמובן הגיבו בזה שאני מבזבז את הזמן שלי וברגע שאני אסיים עם זה הם כבר יהיו עם תואר, ועדיף שאני אלך ללמוד במכללת שקר כלשהו, העיקר שאני אכנס כמה שיותר מהר לשוק העבודה.

והתשובה שלי היא לא.

למה לא באמת? כי אני פאקינג חי פעם אחת. ואם אני עושה את זה ככה אני לא רוצה להתפשר על מקצוע אומנותי שישאיר אותי בלי כסף אבל עם תחביב שהופך למקצוע, ולא רוצה להתפשר על להיות עובד בקיוביקל שמכניס אחלה של משכורת אבל חי חיים של חוסר סיפוק עצמי. אם אני עושה בחירה אני רוצה את הנכונה ביותר בשבילי. מכל הבחינות. גם הכסף וגם העניין. ועל זה אני  צריך עוד עבודה ועוד מחשבה.

וזמן זה כסף? אני מוריד את הכובע בפני האדם שהצליח להפוך מימד מטאפיזיקלי לחומר. כסף מתבזבז על מסים, חיי נוחות ומותרויות. זמן מצטבר עליך, מעצב אותך, ונשאר איתך לנצח בין אם תרצה ובין אם לא. שום כסף לא יצליח לקנות את מה שהזמן יכול ללמד אותך. ואני לא מדבר על זמן במושג של לשבת ולחשוב עם עצמך ולהתעצל לקום מהמיטה, אלא בתור מקום ששבו אתה יכול לעבוד קשה, להרחיב אופקים, ללמוד דברים חדשים ולנסות להבין את המקום שלך בעולם הזה. 

בסדר, אז יצאתם ישר מהצבא ללמוד, יש לכם תואר בהצטיינות, אבל מה עם העבודה עצמה? איך תתקדמו? איך תשלטו בצוות של עובדים? איך תדעו להגיע לפתרונות יצירתיים ולצאת מהקופסא אם כל מה שאתם יודעים זה תסריטים בנויים מראש, כמה נוסחאות משוננות טוב, ועל ההיסטוריה של הבורסה? אני לא סובל את הרצון המפגר הזה של כולם לרוץ מהר ללימודים גבוהים, כשרוב האנשים שלחוצים על זה עושים את זה כי צריך, ולא כי הם רוצים. מה שמשאיר אפס מקום לאינטיליגנציה, ליצירתיות, שליחות, ומתיחת הגבולות של המקצוע ע"י השילוב של של הסעיפים הקודמים. וכל זה לא יכול להגיע בלי תשוקה למקצוע, למדע שאתם לומדים, או לכל דבר אחר שתעשו בחיים.

ועם כל זה, אני עדיין מאחל לכולם בהצלחה בלימודים, ושנת לימודים פורייה ומוצלחת. 

פפט, אני עדיין לא מבין איך אני צריך לעשות מועד ב' בהבעה.