Teenage Dream?

יום כיפור ,אני מתחילה כרגיל לקבל הודעות של סליחה מאנשים שלא דיברתי איתם מכיתה ח' בערך.
אני חושבת שבזמן האחרון המטרה של יום כיפור מתפספסת קצת ולמען האמת יום כיפור הפך בשביל הרבה אנשים לתירוץ ."אני אתנהג כל השנה איך שאני רוצה , אבל בכיפור אני אצום ואתפלל והכל יסלח לי".

הצום הפך למהות של היום הזה . מי שצם- צדיק, ומי שלא צם - חוטא.
כל שנה מחדש נוהרים למרפאה של אמא שלי עשרות אנשים שמבקשים ממנה אישור רפואי לכך שהם יכולים לא לצום.
זה נראה לי קצת טיפשי. אם אנשים לא רוצים לצום - שלא יצומו, בלי לתרץ תירוצים . הרי זה לגיטימי לגמרי, כל אחד והאמונות שלו. לא צריך לנפנף באישורים רפואיים ולהגיד "אלוהים זה בסדר יש לי אישור מהרופאה " הרי "אלוהים" לא באמת יושב ובודק למי יש אישור ולמי לא.
וחוץ מזה , האנשים שבאמת לא יכולים לצום מסיבות בריאותיות על אחת כמה וכמה לא צריכים שום אישור. הם יכולים לעשות חשבון נפש ולקיים את כל המהות של יום כיפור גם בלי לסכן את החיים שלהם . אם הם באמת מאמינים  , אז הם צריכים לדעת שפיקוח נפש דוחה שבת , ולא צריכים שום אישור משום רופא. 

הצום בעיני הוא רק כלי . הצום יוצר לנו את התנאים האופטימליים שבהם אנחנו יכולים לשבת עם עצמנו ולעשות חשבון נפש , בלי הסחות דעת.
אם אנשים מתנהגים בסדר כל השנה, זה שהם לא צמים לא יהפוך אותם לחוטאים , ואם אנשים מתנהגים לא בסדר, הצום לא יטהר אותם, והאס אמ אס שהם שולחים כל אנשי הקשר בטח ובטח שלא.

אז בשבילי זה יום של חשבון נפש ביני לבין עצמי. לא יום של בקשת סליחות. אני את הסליחות שלי מבקשת באותו הרגע שבו אני עושה משהו שאני מצטערת עליו. אני אלך לאותו האדם , אשב איתו פנים מול פנים ואבקש סליחה מעומק הלב. אני לא אחכה לליום כיפור כדי לשלוח הודעה בוואטסאפ.
אז ביום כיפור אני מסתכלת אחורה וחושבת איפה טעיתי במהלך השנה ואיך לשפר איפה שאפשר לשפר.
והאמת? אני צמה מתוך כבוד לאלה שצמים ולא בגלל שאני מאמינה שאם אני אצום אז כל החטאים שלי יסלחו.
חוץ מזה , הצום מהווה בשבילי מבחן עצמי. האם אני יכולה להציב לעצמי מטרה ולעמוד בה . וזה לא הכי קל כי אצלי בבית לא צמים ואפילו להפך ,מנסים כל הזמן לשכנע אותי להישבר.
אבל בנתיים אני עומדת בזה יפה אז מקווה שגם השנה יהיה לי צום קל. 

אז שיהיה צום קל לצמים , ותעשו טובה , אם אתם מבקשים סליחה ורוצים שתהיה לה משמעות , תעשו את זה פנים אל פנים מכל הלב.