אני שוב נסחפת למעגל הבלתי סופי הזה שנקרא דיאטה.

תמיד ניסיתי לרזות וצברתי הרבה ניסיון ובלוגים ואף פעם לא הצלחתי

למה? כי תמיד ויתרתי מראש ולא הייתי חדורת מוטיבציה.

אף פעם לא האמנתי שיגיע היום שאני אהיה רזה ואצליח במטרה שלי

נכנעתי לבולמוסים מטופשים מתוך מחשבה שאוכל יחפה על רגשות וכאב ויהפוך אותי למאושרת

היה לי חלל בלב שלעולם לא התמלא 

ניסיתי לרזות כדי להשיג "אושר". רציתי חבר, חברות תומכות

לפני חצי שנה הייתי שקועה בעולם שחור. הייתי חותכת הייתי מקיאה הייתי אבודה. לגמרי לבדי בעולם

איכשהו יצאתי מזה ונטשתי את הדיאטה וראיתי שהעולם בחוץ לא נורא כל כך. 

היום יש לי חבר כבר 3 חודשים. אני מרגישה אהובה. הוא ממלא לי את הריק שהיה בי והעלה כמובן את הביטחון

אבל לא הכל וורוד איתו. ממש לא. הוא לא החבר המושלם, לא רומנטי ולא הנסיך מהאגדות

אבל הוא גורם לי להרגיש מיוחדת. להרגיש שאני לא סתם מישהי. אני המישהי שלו 

יום אחד נפגשנו והתנשקנו והתחלנו לגעת אחד בשני

באותו רגע נרתעתי ונגעלתי מעצמי. מכמות השומנים שיש לי בגוף, מהבטן הנשפכת, מהרגליים השמנות 

הבטחתי לעצמי שעד שאני לא ארגיש טוב עם הגוף שלי

לא אתן לו לגעת בי 

אני לא עושה את הדיאטה הזו כדי לרצות אותו אלא כדי להרגיש שלמה עם עצמי. להרגיש שווה באמת

רזון הוא לא רק לקנות מכנס במידה 34 ולהסתובב חופשייה בביקיני

רזון זה הרגשה שאת מושלמת, שאת מושכת, סקסית, שאת שווה. ככה זה בעייני לפחות

אני רוצה להסתובב איתו ברחוב ושכולם יחשבו איך הוא השיג את הכוסית הזאת

כן, אני יודעת שזה שיטחי. אבל זה מה שאני רוצה

להרגיש שאני יפה ומושלמת.

ובגלל זה אני מתחילה את הדיאטה הזאת. אני רוצה את השינוי הזה

הפעם אני לא נכנעת לאוכל- הוא לא יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי

מבטיחה לא להסתיר שום רגש מהבלוג שלי ולעדכן מה אכלתי כל יום 

הבלוג הזה הוא המפתח שלי להתמדה 

15.12.12

09:45- קפה [בלי סוכר] 

11:30- מעדן 1.5%+ תפוח+ תפוז