.

אז חתכתי את זה איתו. וזה היה הדדי, אבל אני יזמתי את זה. אנחנו פשוט שונים יותר מדי אחד מהשני, ואני לא רוצה אחד כמוהו, ככה החלטתי. אז כמו שנאמר, היה טוב וטוב שהיה. היה טוב לחוות את זה. מה שכן, היו הרבה טעויות באותו ערב חמישי שעבר, שאני עשיתי. קודם כל, שתיתי יותר מדי. והרגשתי את זה שאני שותה מדי, ובכל זאת המשכתי. באיזשהו שלב הלכנו למועדון כל החבורה, ואיכשהו בסוף כולם עזבו אותנו לא יודעת אפילו לאן, ונשארנו רק אני והוא. הוא הזמין מונית, ובהתחלה לא שמתי לב אפילו לאן. מתברר: אל הבית שלו. (עדיין גר עם ההורים). בגלל האלכוהול, זה לא הדליק לי נורת אזהרה כנראה. וזה המשיך, עד שהגענו לחדר מדרגות וכנראה המוח שלי בכל זאת פעל, שיקול הדעת בכל זאת עבד למרות הוודקה והטקילה שהרסו אותו לגמרי, ונעצרתי, ואמרתי לו: לא, אני לא עולה. או משהו כזה. אני לא באמת זוכרת. אז ישבנו בלובי של הבית, והתנשקנו קצת. ואז מסתבר שהוא גרם לי להישכב על המשטח שם, ושוב המוח שלי באורח פלא פעל, ועצרתי אותו ואמרתי לו, לפי דבריו: רד ממני. והוא נורא הופתע, אמר לי, מה עשית ממני איזה אנס. וואי איזה מתוסבכת את. ואני נורא התבאסתי מזה, וכמו שכתבתי בפוסט הקודם, ניסיתי לרכך אותו, ואמרתי לו תנשק אותי וכל זה. בסוף זה נגמר בזה שאמרתי שאני רוצה ללכת הביתה אז הזמנו לי מונית הביתה. וטוב שלא קרה יותר מזה. אני כל כך מרוצה מהשיקול דעת שלמרות שהוא נכנס לפעולה קצת מאוחר, הוא לפחות לא שכח לגמרי. אז זה לא הרגיש לי נכון בכלל כל הקטע איתו אז חתכתי את זה. ומאז אני מרגישה הרבה יותר טוב.

בנושא אחר, לפעמים מפתיעה אותי הרמת גועל של אנשים. ממש לפני כשעה חזרתי הביתה, ונסעתי באוטובוס הקבוע שלי. ישבתי במושבים במאחור של האוטובוס, והתיישב לידי איזה בחור שנראה לי קצת חשוד מההתחלה. ניסה לשים לי יד על הרגל... באיזשהו שלב הרגשתי אי נוחות כזו גדולה, התחלתי להזיע באופן מוגבר, נלחצתי, ואמרתי לו להזיז את היד ושיתן לי לעבור מקום. בהתחלה לא קם אפילו, אבל הרמתי קצת את הקול ונתן לי לעבור בסופו של דבר. איכס, רק מגעיל אותי להיזכר בזה. ואז נעמדתי באמצע האוטובוס, וכשהוא ירד בתחנה שלו, העביר איזה רפרוף של מגע על המותן שלי. נורא. מה אתם חושבים לעצמכם, גברים שכאלו? בא לי רק להתקלח ולהוריד את סימני המגע הזה ממני. אבל הייתי כל כך מוצפת ברגשות בימים האחרונים האלה, שהייתי חייבת להתיישב ולחלוק את זה. גם אבא הפסיק לעבוד, שוב, ומשגע אותי פשוט משגע אותי!! שהוא בבית. שונאת לקום ולראות אותו בבית. שונאת לחזור מהעבודה הביתה ולראות אותו.

שונאת.

ביקשתי ממנו עכשיו שיניח לי, שאני צריכה קצת זמן לבד. אני והמוזיקה, והכתיבה. רק קצת.

אה אגב, בימים האחרונים יש לי את החשק הכי בלתי מוסבר, הכי קשה לדחייה, לסיגריה. לעשן איזה משהו. ולא נגעתי בסיגריה בחיי, למרות שהציעו המון פעמים. בא לי את זה, או לחתוך. איכשהו להרוס את עצמי, שוב, כנראה.