עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש ..

אז הכל תקוע .
תקוע אומר שהמשקל לא זז (לא לכיון שאני רוצה ולא לכיון שהם רוצים),

תקוע אומר שכולם מתיאשים ממני כבר,
שאפילו הפסיכולוגית שלי אומרת שהיא לא מאמינה שאני יגיע למשקל יעד,
שעוד פחות מחודש אני אמורה להשתחרר, ובתכלס ?
אני יותר מדורדרת ממה שהייתי לפני האשפוז.
אני לא יודעת מה יהיה בהמשך,
זה ממש ממש מלחיץ לא לדעת איפה תהיה עוד חודש,
והאופציה שהרוב רוצים (כמובן שלא אני) זה לעבור לבית חולים יותר קשה.

אני רק מחכה שאיזה נהג שיכור יחליט לנסוע בדיוק שאני עוברת את הכביש,
או שאני אהיה באוטובוס שיש עליו מחבל מתאבד,
או כל דרך אחרת שהחיים האלה יוכלו להגמר.

ואחרי הפוסט "האופטימי" הזה, לילה טוב ..