העתודאית בעיר הגדולה

אני וח' הכרנו בספטמבר האחרון באיזה פורום גייז בפייסבוק... ובאופן הכי שטחי כתבתי לה "ברוכה הבאה" לפורום (בדר"כ אני לא כותבת... לה כתבתי כי היא הייתה ממש יפה...)...

לאחר כמה שעות היא הוסיפה אותי בתור חברה בפייסבוק... ובשיא ההיתממות, לא הוספתי אותה ישר, וכתבתי לה בהודעה "מכירות?".

היא התחילה איתי... בשבילי כמובן זה היה נורא מוזר (עוד אז... היא הייתה בין הראשונות שהיו מתחילות איתי)... ולא ידעתי איך להגיב. פשוט זרמתי..

נפגשנו. היה מדהים. באותו הלילה טסתי לחו"ל.. אבל דיברנו בSMSים (יחי הוואטסאפפ)..

אחר כך אני התחלתי ללמוד באוניברסיטה... היא גם חזרה ללימודים.. והחיים התחילו. בכל זאת הצלחנו להיפגש איכשהו...

החיסרון היחידי שלה היה שהיא התלבטה. אה.. והיה לה גם חבר.

כבר הקטע הזה קרה לי.. רק שבאמצע הדייט משהי פתאום מודיעה לי שהיא מתלבטת ושיש לה חבר. נורא נפגעתי ולא הסכמתי להיות שפן הניסויים שלה... אבל עם ח' זה היה שונה.

מההתחלה, עוד בשיחה הראשונית, היא אמרה לי שיש לה חבר, אבל שהיא בטוחה שהיא אוהבת בנות, ואיכשהו הצלחתי לקבל את זה... לא יודעת למה! ממש לא יודעת.. אני חושבת שמה שכנע אותי זה העובדה שהוא (החבר של ח'..) מקבל את העובדה שהיא יוצאת עם בנות... ואפילו דיברנו ולבנו עניינים ביננו...

אני חייבת להגיד שלא חשבתי שזה יתפתח למערכת יחסים, או משהו מעבר לדייט אחד מהנה... אבל זה כן. היינו ביחד שלושה חודשים.

החבר שלה לוחם בצבא, ואני חננה עתודאית באוניברסיטה... יש לה מכל העולמות...

ואז הגיע מבצע עמוד ענן.

החבר שלה היה על גבול עזה, אותי גייסו למשטרה (התנדבתי שלוש שנים, ואת כל היחידות, אפילו את ההתנדבויות! שמו בכוננות...) והיא לא הבינה מה נעשה איתה.

הטילים שמתפוצצים לה ליד הבית, החבר שליד עזה... האחות הקטנה הבוכיה... על כולם היא ריחמה \ דאגה להם \ אהבה אותם, חוץ ממני. אותי היא פתאום שכחה... לא ענתה לסמסים... ופתאום הבנתי מה זה לחלוק אהבה עם עוד משהו.

זו לא אהבה של אמא, שהלב שלה גדל עם כל ילד שנולד... עם כל אח... אלא אהבה של משיכה, של רומנטיקה, שכן מתחלקת... היא טוענת שזו כמו אהבה של אמא... אבל אני לא קיבלתי את המקסימום ממנה...

לאחר שנגמרה המלחמה, וכמובן לאחר כמה טאקלים לפני המלחמה ש"הורידו" לי ממנה, החלטתי לסיים את הקשר. התקשרתי אליה, אמרתי לה שאני חייבת לדבר, והחלטנו ביחד על להיפרד, כי גם לחבר שלה "התחיל להפריע שהוא מתחלק עם משהי על אהבתה של ח'..".

שמחתי שלא פגעתי בה, וההחלטה הייתה משותפת, אבל בלב עדיין חיבבתי אותה. עדיין נמשכתי אליה, פיזית ומנטלית, והיא הייתה חסרה לי מאוד.

ה"חברה הכי טובה שלי" תמכה בי. לא הבינה מההתחלה מה אני עושה איתה... שמחה שזה סוף סוף נגמר ביננו.

מאז עברו חודשיים יצאתי עם כמה בנות... עם אף אחת זה לא הלך. על י' ו-ס' שמעתם (ע"ע שני פוסטים קודמים).. בעיקרון לא היה שום דבר. וכן, התגעגעתי אליה... לחום שלה... או יותר נכון לחצי חום שלה... שהיה יותר חם מכל אחת אחרת...

ואתמול היא התקשרה. שהיא מתגעגעת וצריך להיפגש.

wait... say what?!

את מתגעגעת? מה קורה עם החבר שלך?

"אני לא מחזיקה את עצמי אם אנחנו נפגשות" סננתי בעסיסיות, ובחצי צחוק...

"אנחנו מתכננים, ואלוהים צוחק.." תמיד הצחיק אותי שהיא מאמינה באלוהים...

"יקרה מה שיקרה... אני אספר לו ונעבור את זה..."

שנייה רגע.. את רוצה לחזור?

באותו הרגע לא הבנתי מה נופל עליי, מה היא פתאום נזכרת בי? ומצד שני, כל כך שמחתי... התמלאתי אושר עילאי.. הרגשת ניצחון קטנה...

אז קבענו להיפגש ביום ראשון ו.. "אלוהים יודע מה יהיה" :)

אז שיהיה מה שיהיה... אני מנשקת את הבייבי שלי ביום ראשון...

שבת שלום!

העתודאית