| 2/2013
על גאווה ומסע לפולין אחי היקר נוסע בעוד כשבועיים לפולין, במסגרת המסע לפולין בכיתה י"א. כמו בכל שנה, בית הספר מארגן מכתבים אישיים לתלמידים, והמחנכת שלו פנתה אליי כדי שאכתוב לו מכתב, והוא יקבל אותו ביום שישי בערב, בארוחת השבת.
ישבתי וכתבתי לו את המכתב, וכל כך התרגשתי. זה החזיר אותי שלוש שנים אחורה, למסע שלי... ואני רוצה לשתף אותכם בחלק ממה שכתבתי לו...
"........
אני אגלה לך סוד, שלא גיליתי לאף אחד, ואני אבקש שישאר ביננו. אתה הלוא יודע שאני אתאיסטית לחלוטין, סולדת מהתרבות החרדית, הדתית, ולא מבינה את הגזרות וההלכות הדתיות. בנוסף, אתה יודע את האוריינטציה המינית שלי, אותה גיליתי בעצמי בגיל 15. אני מניחה שאתה יכול לתאר עד כמה הנסיעה לפולין הייתה קשה לי. לא רק בתור יהודייה, אלא גם בתור חלק מהקהילה הגאה, שגם אותה היטלר שאף להכחיד. המסע כולו סובב סביב היהדות, וטוב שכך כמובן, משום שאנחנו דבר ראשון יהודים, אבל לי היה חסר מאוד המרכיב השני של הזהות שלי, שלא זכיתי לכבד בעצם הגעתי בפעם הראשונה לפולין...
........."
כן, אני את המסע שלי, בתור יהודיה ולסבית, לא הצלחתי לחוות עד הסוף.
הממסד שמקיים את המסע לפולין בקושי ומכיר בקהילה הגאה, אז בוודאי שלא יכניס תכנים אמיתיים (!!) נוספים, בעלי ערך מוסף גדול ביותר.
במסע שלי, לא שמעתי את המילה "הומו" פעם אחת. לא את צירוף המילים "גם את הקהילה הגאה הנאצים שאפו להכחיד" ולא היה איזכור בודד אחד, לעובדה, שצורר היהודים צרר עוד אוכלוסיות בהן הומואים, נכים, צוענים, שחורים, וכ...
במסע הייתי בת 16. זמן קצר ביותר לאחר ה"גילוי" העצמי שלי. התהלכתי לי לבדי באאושוויץ, הסתכלתי על המשרפות שם נשרפו קרובי משפחתי, ולא הצלחתי לקלוט את גודל הזוועה.
לא הצלחתי לקלוט, שאם אני הייתי אז, בזמן ההוא, בכיכר העיר בוורשה, להיטלר היו שתי סיבות לרצוח אותי.
בכיתי את כאבי. ולרגע ליבי התמלא גאווה. הבנה. הרגשת ניצחון סוחפת, ואושר עילאי.
גאווה על מי שאני. הבנה על מי שאני. הרגשת ניצחון על היותי מתהלכת בין השדים - יהודיה לסבית עם דגל ישראל על הגב ושרשרת עם דגל הגאווה על הלב. אושר עילאי על מה שאני, בחיים לא הייתי משנה אותי.
אז אחי היקר, אני מאחלת לך שבתור סטרייט המסע עבורך יהיה "שלם" יותר מאשר לי, שתתבגר, תתפכח, ותגלה את מי שאתה באמת, במקום האפל ביותר...
שלך.. אחותך.
________________ העתודאית בעיר הגדולה
| |
|