אמא שלי ממש רצתה שאני אהיה אקסטראורדינרית, כשאני אגדל. הגעתי לגיל ההתבגרות, ועכשיו זה מציק לה. אני לא מעוניינת לא בזוגיות, לא בילדים, לא במסיבות, לא בבית ספר, לא ב"להכיר אנשים". יש לי חברה שכשאני מדברת איתה אני לא יכולה להפסיק לדבר, כי יש לי כל כך הרבה לענות על מה שהיא אומרת. אמא שלי רוצה שאני אצא למסיבות, גם אם הן משעממות, אמא שלי חושבת שאולי אני נפגשת עם חבר, כי אני יוצאת לטייל לבד באמצע הלילה, אמא שלי רוצה שאני אלך לבית ספר, כדי לקבל תעודת בגרות, "כי את תתחרטי! ואחרים שעשו כמוך גם התחרטו והתחילו ללכת לבית ספר אקסטרני כדי להשלים בגרויות ושילמו הרבההההה כסף!" והיא לא רוצה שאני אפגש עם חברה שלי, כי היא טרנס'גנדרית, "וזה אומר שהיא זה הוא ולכי תדעי מה היה יכול לקרות במאה הקודמת".
היא רוצה להרוס את התוכניות שבניתי לעצמי. היא רוצה להרוס אותי בלי להתכוון לכך. אולי היא לא יודעת, אבל אני אקרע את התחת גם אם אני אלך ללימודים אקדמאיים, בעבודות מינימליות, ולא עדיף שאני גם אעבוד בעבודות מינימליות, וגם אלמד מתי שאני רוצה ואיזה קורסים שבחרתי? ובחינם? לא. היא כנראה לא תבין את המצב הזה, ותעדיף את הדרך הבטוחה. תוך הנחה שאני אשאר בישראל, למרות שזה משהוו שאני לא מתכוונת לעשות.
עלתה לי המחשבה שהיא מרושעת, אבל היא לא יכולה להיות מרושעת בלי הכוונה הנסתרת (אולי גם מעצמה) להרוס אותי, והיא גם מאוד דואגת לי. בהחלט לא מרושעת. אז אולי היא מטומטמת. אולי העבודה שלה מטמטמת אותה. אני לא יכולה לצפות להרבה חוכמה ממישהי שכמעט לא ישנה, ומצפה לרגע שבו תוכל לישון, כמעט כל הזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
