אני מנסה לייפות את זה יותר מדי. פאק איט.

אני שונאת את השיער שלי ואני שונאת את זה שהוא נפוח, מתולתל ולא מסודר כל כך. אני שונאת את זה שאני מנסה כל כך הרבה שנים, מהילדות שלי, ללמוד לחיות איתו, לסדר אותו, לאהוב אותו, ואני פשוט לא מצליחה. הביטחון העצמי שלי צונח ברגע שאני נמצאת בחברת מישהי שיש לה שיער חלק. והשילוב שלי, של התלתלים והמשקפיים, זה עוד יותר מוריד אותי למטה. אני לא אוהבת את השילוב הזה. אני מתחברת לחלק או גלי, זה נראה בעיניי כל כך הרבה יותר קלאסי ואלגנטי. לא משנה איך אצא מהבית, לא משנה אם אוהב את זה או לא, הרי כשאגיע לעבודה הכל יהיה כבר הפוך, שונה לחלוטין מהצורה שבה יצאתי מהבית. כל החיים כעסתי על זה. אני מנסה ומנסה ומתי יגיע היום שבו אצליח? הרי ויתרתי על המחליק, הרי נתתי לשיער להיות כמו שהוא, עם כל הקומפלקסים שלי, עם כל השנאה הזו. אני משתדלת, אני קוראת, אני מנסה לשנות דפוסי חשיבה, מנסה תכשירים, והכל הולך לפח ברגע שאני שוב נופלת לתהום הזו שאני פשוט לא מרוצה מזה, שאני רוצה אחרת. אבל מצד שני, אני לא רוצה אחרת בצורה מלאכותית, לא רוצה החלקה שלא ידוע איך השיער שלי ישרוד או איך הוא יראה בסוף, רוצה את זה אמיתי.

ואני מפחדת משינויים, מודה. מפחדת להתמודד עם זה, כנראה. שאלו אותי פעם מה יקרה אם אקום יום אחד ולא יהיה לי אישיו עם השיער, הרי אני בעצמי יודעת שאמצא פתח חדש להיכנס בו ולהסתובב שם אחרי עצמי, אחרי שלמות שלא קיימת, בלופים. המצב רוח שלי ברובו נמדד על פי הפרמטרים האלו, השיטחיים האלו. תכונה שאני כל כך שונאת ויחד עם זאת מתחזקת. אני שונאת את זה שאני מרגישה כל כך חסרת ביטחון בגלל משהו שהוא שלי. הפתרון הכי קל יהיה להחליק ולקום כל בוקר לשיער מושלם שתואם את מה שאני רואה בפנטזיות שלי, אבל יש בי מקום שלא רוצה להגיע לשלמות המזויפת הזו. אני רוצה להיות שלמה עם עצמי, בתור עצמי. לאהוב את זה שאני נראית ככה, שאני מתולתלת ומשקפופרית וכזו אני. למה אצל אחרות זה נראה תמיד יותר טוב מאשר אצלי? נמאס. נמאס שהחיים שלי כל כך בתוך זה, שזה נכנס לכל פרמטר בחיים שלי ואולי אפילו מנהל אותם קצת. עצוב לי שאני צריכה להיווכח שמבחוץ זה נראה כאילו אני מסתכלת מלמטה על אותן בנות שכן בורכו במה שאני לא. זה מעליב אפילו, בעיקר כשזה בא ממך. לא ככה אני רוצה להציג את עצמי ולא ככה אני רוצה להיות.

אני בלופ ורצה אחרי עצמי ואחרי מה שלא יהיה לי בחיים, ושום שטות של "תקבלי את עצמך כמו שאת" לא עוזרת.

אני פשוט כועסת על זה כל יום מחדש.