אני יודעת שאני יכולה לרדת מחמישים עד לתחילת השנה, השאלה זה איך.
אני לא יכולה להפיל עליהם את כול האשמה אבל נמאס לי שאני לא יכולה להחליט בשביל עצמי אם לא אכול או לא.
מצד שני כשאני אוכלת, אני שמה קערה אחת של דגנים ובלי לחשוב אוכלת עוד אחת.
אם רק לא הייתי חוזרת לקחת שניות, פשוט להראות להם שאני אוכלת, גם עם זה 50-100 קלוריות כי הם לא יודעים את ההבדל.
כול כך מחכה לתחילת הלימודים רק כי הרבה יותר קל כשלא נמצאים כול היום בבית ושכול האחרים עסוקים.
וזה גם קשה מאוד כשאני כול כך אוהבת לאפות ואז זה נורא מפתה לטעום.
הלוואי והיה לי כוח רצון חזק יותר.
יש לי כוח רצון חזק, אבל חסר לי הכוח פעולה.