בימים האחרונים לא הייתי אוכלת בכלל בבית ספר, הייתי אוכלת יוגורט 1.5% בבוקר עם קצת פייבר 1, סלט טונה או משהו כזה ב3-4 כשהייתי חוזרת מבית ספר והארוחת ערב שהיו מכינים. שתיתי המון המון מים (יותר ממה שאני רגילה) ואני כבר מרגישה הבדל.
ירדתי קילו- קילו וחצי משהו כזה, ואני פשוט כול כך שמחה!
אני עוד לא חזרתי לרוץ ואמא שלי עוד לא התחילה את העבודה החדשה אז כשכול זה יקרה אני מקווה שארד עוד הרבה.
יש לי ילדה בכיתה שבגובה שלי ושוקלת 45 בערך ויש לה גוף די מושלם אז יש לי מוטיבציה מחודשת להגיע למצב הזה...
חוץ מזה, דיברתי קצת עם חברה טובה על משקל ועניינים ועל ילדה שכול המזן הולכת לחדר כושר למרות שיש לה גוף מושלם שמלא בדיוק במקומות הנכונים(!) ואז החברה סיפרה לה את זה והיא אמרה שזה לא חוכמה שאני אומרת את זה או משהו כזה ושאני בכלל נראית אנורקסית.
זה כול כך מוזר שמישהי באמת חושבת שאני רזה מספיק בשביל זה.
זה כול כך מוזר שמצאתי מישהו שבאמת מחבב אותי.
זה מוזר שפתאום יש לי סיכוי להיות יפה ולהיות אהובה.
אני מפחדת שזה הקשת בענן שלפני הסערה, שהכול פשוט יתמוטטת עליי ואני אחזור לדיכאון של שנה שעברה, של החוסר אונים.
אני כול כך מפחדת מזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
disordered-me