wannbe thin

אומרת לעצמי, מחר לא אוכלים עוגה!

קמה בבוקר, אוכלת חתיכה.

אומרת לעצמי, אין יותר עוגה היום.

אמא קוראת לי לשתות תה ועוגה- באה.

איך זה, שפעם הייתי מעבירה ימים בלי להכניס משהו מוצק לפה? 

איך זה שפעם הייתי יורדת יותר, רוצה את זה יותר ועושה יותר?

אני עדיין רוצה להיות רזה

אבל אין לי את הכוח רצון, את המוטיבציה שהייתה לי שנה שעברה.

אני כבר לא עושה יומן אכילה, כבר לא חושבת על קלוריות...

מרגישה יותר משוחררת לאכול ואז שונאת את עצמי

אם כבר לשנוא את עצמי-

אז לפחות להיות רזה, לא?

אומרת לעצמי, מחר לא אוכלים עוגה!

קמה בבוקר, אוכלת חתיכה.

אומרת לעצמי, אין יותר עוגה היום.

אמא קוראת לי לשתות תה ועוגה- באה.

איך זה, שפעם הייתי מעבירה ימים בלי להכניס משהו מוצק לפה? 

איך זה שפעם הייתי יורדת יותר, רוצה את זה יותר ועושה יותר?

אני עדיין רוצה להיות רזה

אבל אין לי את הכוח רצון, את המוטיבציה שהייתה לי שנה שעברה.

אני כבר לא עושה יומן אכילה, כבר לא חושבת על קלוריות...

מרגישה יותר משוחררת לאכול ואז שונאת את עצמי

אם כבר לשנוא את עצמי-

אז לפחות להיות רזה, לא?

חברה שלי ירדה המון במשקל, החברה הכי טובה שלי.

היא רוצה להמשיך ואני מרגישה מגעיל כי אני לא בטוחה אם אני מפחדת עליה ולא רוצה שהיא תמשיך איך שהיא ממשיכה כי היא נכנסת יותר ויותר עמוק למצב של הפרעת אכילה, ואני יודעת שזה נורא, או שאני מקנאה בה... (והיא אפילו לא קרובה למשקל המגעיל שלי).

אני שונאת את עצמי. ואני כול כך מפחדת עליה שאני כמעט בוכה פה.

למה היא בכלל הייתה צריכה לעשות דיאטה.

אי אפשר לעשות דיאטה ולא להרעיב את עצמך ולגרום להפרעת אכילה?

אני כול כך מפחדת

אני לא יודעת מה לעשות

אני דואגת

ואני מרגישה שמנה יותר ויותר עם כול מילה שלה ושלי

וזה בכלל לא עליי

זה עליה 

ומה אם היא תמות?

מה אם היא תהיה שלד מהלך? פעם המטרה שלי?