The state that I am in

יש לי כל כך הרבה מה להגיד על הנושא, והוא מרתיח אותי כל כך עד שאני רועדת, עד שקשה לי בכלל להתחיל.

בנות 16 בישראבלוג הן זן מאוד מיוחד. כל אחת ואחת דולורס הייז. אין מה להגיד, אכן יש משהו מאוד רומנטי בסיפור הזה של נערה צעירה אבודה ויפהפיה שמושכת גברים מבוגרים. ולדימיר נבוקוב כתב על כך יצירת מופת. 

לא, אני לא אומרת שהן טיפשות. לא, אני לא אומרת שהן לא מסוגלות להחליט לעצמן. אני לא אומרת שבהכרח יש בכל החלטה של נערה בת 16 לחץ חברתי, למרות שהכחשתו לחלוטין תהיה אבסורדית. כולנו מושפעים מהסביבה שלנו, מהעובדה שסקס מוצג בתקשורת בצורה מסוימת. זה משפיע גם על מבוגרים, שלא להזכיר נוער, אבל זה לא שולל את העובדה שלנערות יש עוד ממד חוץ מרצון ללכת לפי צווי החברה. אמנם הן צעירות, אבל בתור מישהי שחגגה חוקיות רק בקושי לפני שנה אני יכולה להגיד שאין דבר שמרתיח יותר משמתייחסים אליך בצורה מזלזלת בעקבות הגיל. בנות 16 יכולות להיות טיפשות יותר וטיפשות פחות, מעורערות יותר ופחות, אבל כולן, בלי יוצא מן הכלל - מחפשות דרכים להגדיר את עצמן. והרבה מוצאות את הדימוי הרומנטי של לוליטה כדרך מאוד מושכת להגדרה עצמית. 

ומה רע בזה? מה שרע בזה, זה שהרבה מוצאות את ההרס העצמי כדרך להגדרה עצמית. וזה כי כביכול הדברים שגורמים לרגש עוצמתי הם הדברים שלא בהכרח גורמים גם לדברים חיוביים. אם זה דבר טוב או לא זה נושא בפני עצמו. אני כרגע רוצה רק להשתמש ברעיון הזה כנתון להסביר עמדה.

אני רק אומרת שהרעיון של "סקס עם קטינות" עבר רומנטיזציה עצומה. שמאחורי כל הבחירה החופשית, בנושא הזה יש משהו רקוב מאוד. מהצד השני, מאחורי העניין של לקרוא לילדה/נערה בת 16 שמסכימה לסקס "זונה" - יש משהו רקוב מאוד. וה"משהו" הזה, שנמצא מאחורי שני הדברים הסותרים כביכול, הוא אותה תרבות אונס, אותו שוביניזם.

הבלוגר המדובר מייצג בעיני שני דברים עיקריים: רומנטיזציית ההרס העצמי, ועוד צד של תרבות האונס, רומנטיזציית האונס - כי הוא באמת ובתמים מאמין בה כדרך חיים, ומה שמרתק- הוא סוחף אנשים ובנות אחריו... הדרך שבה הוא מספר דברים כמו איך הוא גורם לבת 16 להקיא לגיגית "שהוכנה מראש" על ידי "שיפוד הראש שלה" (דימוי מזעזע ואלים בפני עצמו, אי אפשר להגיד שאין בכך אלמנט של הרס.) גורמת לי הרבה פעמים לאי נוחות ולפעמים אף להתקפי חרדה. למה אני ממשיכה לקרוא את זה? כי זה מרתק. למה זה מרתק? כי הוא מציג את זה בצורה של ייסורים רומנטיים ממש. כאילו נפשו העדינה היא זאת שנשברת לרסיסים, שהוא מבין למכאובן של הנערות החלשות והמבולבלות, הוא הרופא והחולה בו זמנית- וזאת הדרך שלו להרגיע את כאבו, לתת מפלט לכאבן. ממש משורר. (אני צינית ולא צינית בו זמנית.) ברור שזה סוחף לקרוא. זה, ואלמנט התאונה (גם אם רואים תאונה שמזעזעת אותך, אי אפשר להסיט את המבט) ולפעמים סוחף בנות אחריו, אפשר לראות כמה בנות שבהחלט ניתן לומר שהן מעריצות שלו. אפשר לראות כמה מגיבים מתרשמים ואפילו מעריצים את אותן פעולות מפוקפקות. 

כן, אלו פעולות מפוקפקות. ניתן מהטקסטים שלו בהחלט להבין שהפעולות שנעשות לא בהכרח זוכות להסכמה מלאה, מכאיבות, משפילות. מצחיק אותי מאוד שברגע שמישהי מעיזה להגיד את המילה המפורשת "אונס" כולם קופצים, כולל הוא, למרות שהמילה הזאת מרחפת באוויר בבלוג הזה כל הזמן. זאת ממש לא האשמה מוגזמת. אני לא חושבת ולא אומרת כאן שכל סקס שהוא קצת יותר אגרסיבי הוא בהכרח אונס. אבל לא קשה לשים לב לעובדה שהוא קורא לבנות שאיתן הוא שוכב "חתיכת כלום", שבאופן כללי הדברים שהוא כותב נשמעים כסצנות אונס, שהוא מתאר את איברי המין שלהן כחפצים דוממים שנועדו לספק אותו. הוא אפילו אומר את זה במילים האלו ממש, מתגאה בזה ומנפנף בזה כאילו שאם את רוצה שיתייחסו אליך יותר מזה אז את לא חיה את חייך עד הסוף, את קונבנציונלית, משעממת, את לא טוטאליות כביכול. כאילו לחיות את החיים עד הסוף זה להיות חפץ של מישהו. זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד - הוא גורם ללהיות חפץ להראות כדבר זוהר. זה מה שמעניין אצלו והסיבה שיש לו כל כך הרבה קוראות וקוראים.

לא, הוא לא המציא את ההרס העצמי, והרומנטיקה שבו... ממש לא. אבל הוא בהחלט הרים בישראבלוג את דימוי הלוליטה המיוסרת ובועלה המיוסר... הוא בהחלט גרם לאונס להראות כדבר רומנטי. וכל זה מתבסס על תרבות האונס שכל כך הרבה דיברו עליה פה לאחרונה.

רומנטיזציית ההרס העצמי- זה משהו שקיים בישראבלוג הרבה לפניו.. הפרעות אכילה וחתכים למשל. בכלל, יש קטגוריה שלמה לבלוגים של "משוגעים" כביכול. ממש ניתן לתייג פה את עצמך כמשוגע/ת, כי זאת בהחלט דרך חיים לפעול לפיה. משום מה "משוגע" = מיוחד נעלה. ו"מזיין הרבה" = נעלה. (לא נכנס להסברים אבולוציוניים ברורים מאליהם) אז זה די פשוט-

"משוגע" (אלמנט הבחירה הלא קונבנציונלית כביכול בקטינות כפרטנריות לסקס) X "מזיין הרבה" = מיוחד, ונעלה בריבוע!

אני אומרת "כביכול", כי יש כל כך הרבה כאלה, באמת. יש כל כך הרבה גברים שחושבים שזה לגיטימי לשדל נערות צעירות לסקס, או לאנוס אותן, להשפיל אותן, מה שתרצו. חלק יושבים בכלא והרוב לא. זה קיים בכל מקום בעולם, וזה לא מיוחד בכלל.

עוד דבר שנתקלתי בו בהרבה תגובות הוא הנטיה המרנינה לקלל אנסים, ולקרוא לבת 16 זונה כי היא מקיימת יחסי מין, באותה נשימה. זה אותו גועל נפש מרוכז מבחינתי, בדיוק כמו הבלוג שאותו הם משמיצים. קוראים לזה באנגלית slut shaming. כי ברגע שקוראים למישהי "זונה", היא נהיית אחת מה"בנות האלו",  את לא בן אדם, כמו כל השאר, את זונה. ולזונה מגיע שיעשו כל מה שרוצים. זה להגיד על מישהי שהיא לא בן אדם כי היא לא עושה סקס בדרך שאתה חושב לנכונה. בדרך שהחברה חושבת שהיא נכונה. זה נובע מחשיבה לא שונה במיוחד מזו של הבלוגר- בזמן היחסים, הנערות הן זונות, הן לא בני אדם יותר.

ועכשיו, מה שמצחיק הוא, שכל הבנות האלה שתומכות בו, מתרעמות כל כך על כך שמתייחסים אליהן כאילו הן צעירות ומעורערות שלא יכולות להחליט בשביל עצמן! רגע אחד, זאת לא הדרך המדויקת שבה רציתן שיתחסו אליכן מלכתחילה?? כאל קטינות קטנות, "משוגעות", מתוסבכות וצרות ? הרי זה כל הקסם בלהיות קטנה וחלשה לצד הגבר המבוגר והחזק ממך שעושה בגופך כל העולה על רוחו, זה שאת עוד לא בוגרת, זה שהוא יודע יותר כביכול.... ופתאום שאומרים לכן שאתן לא מספיק בוגרות כדי להבין שזה אונס, או שתתחרטו, אתן מתרתחות.

אני לא מצדיקה את היחס הזה. ממש לא.. שני הצדדים, הצד שחושב בכל הרצינות שאתן צעירות וטיפשות, בובות מין שנולדו להדפק, והצד שחושב בדיוק אותו דבר, שאתן צעירות וטיפשות במובן שאתן לא מסוגלות להחליט בעצמכן אם אתן רוצות סקס. זה הצד השני של אותו המטבע, אתן לא רואות??... שניהם מזלזלים בכן וביכולת שלכן לחשוב. אבל למה אתן מתרתחות יותר מצד אחד של המטבע אך לא מצדו השני? למה אתן מעוניינות לשרוף רק צד אחד במקום את המטבע כולו?

בואו נשרוף את המטבע כולו.

_____

מי שמעוניין/ת בנושא, ובעצם גם מי שלא, מוזמנ/ת לצפות בסרטונים של לייסי גרין, (וואו זה מוזר לכתוב את השם שלה בעברית) היא מדברת על slut shaming, על דימוי גוף, על אונס, ועל נושאים שקשורים לסקס באופן כללי.

צרפתי פה את הסירטונים שהיו בעיניי הכי משמעותיים. גם את הסירטון על דימדומים, כי הוא סירטון שגרם לי להבין איך הקרקע לתרבות האונס והרומנטיזציה שלו הוכנה לבנות של הדור שלי ושל כמה דורות מתחתיי...

______________

עריכה 4.11

קודם כל, אני חייבת להגיד שהרוב המוחלט של התגובות היו פשוט מדהימות, ברצינות כשקראתי אותן הייתי כל כך מאושרת, לא רק מתגובות שהסכימו איתי לחלוטין ולא פחדו להגיד את זה- אלא גם מתגובות של בנות שאמרו שפתחתי להן את העיניים, שנתתי להן נקודות למחשבה, וזה הדבר שהכי רציתי שיקרה בעקבות הפוסט... אני פשוט רוצה להגיד תודה שאמרתן את כל זה כי אם להגיד את האמת, בילדות ובהתבגרות שלי היו לי מקרים מאוד מאוד לא נעימים שקרו כשהעזתי לפתוח את הפה ולדבר על דברים שקשורים לפמיניזם, או לעבירות מין. (אני מדברת על מקרים מכיתה ד' כבר..)  והיה לי קשה מאוד לעשות זאת שוב. זה אולי (לא אולי, זה לגמרי) נשמע כמו איזה נאום קיטשי של תודה שהבאתם אותי עד הלום אבל ברצינות כשראיתי שהפוסט הגיע למומלצים נכנסתי להתקף חרדה ולא יכולתי לנשום מהמחשבה על התגובות שמחכות לי...

והתגובות היו בדיוק הפוכות. החוויה הזאת היתה משהו שחיזק אותי מאוד. אז תודה.

עוד משהו - הרבה התייחסו אלי כאילו אני לא יודעת מה זה פגיעה עצמית, כאילו אני לא יודעת מה זה התעללות. ובכן, אני יודעת. אין כאן התנשאות על בנות שפוגעות בעצמן...

נושא שעלה בתגובות - מתי זה BDSM ומתי זה התעללות אמיתית.

 זה נושא שמגיע לו לדעתי פוסט שלם, אבל אני אגיד פה בקצרה ש:

רציתי להזכיר את העובדה - שיש דברים כמו למשל פנטזיית אונס. זאת הפנטזיה המינית הכי נפוצה אצל נשים. גם לי יש אותה מדי פעם. העיניין הוא, שכפנטזיה זה ממש לא אומר שאת באמת רוצה אונס, מן הסתם. הפנטזיה הזאת מייצגת רצון לשחרור שליטה, ורצון להרגיש נחשקת. דבר שלא קורה כמובן באונס אמיתי, או בניצול מיני אמיתי.

ויש דבר כזה מן הסתם להדלק מהשפלה, מקשירות, ממכות.. השאלות שצריך לשאול את עצמך הן- מאיזה מקום זה בא, להרוס את עצמך, או באמת לגרום לעצמך הנאה, האם את מרגישה בטוחה, והאם את עושה את זה בצורה שלא תפגע בך באמת. העניין הוא שאלימות, ניצול מיני ואונס זה דבר שונה לגמרי. כי בניגוד לאלימות אמיתית- כאן יש הסכמה מלאה, שני הצדדים מודעים היטב, ומכבדים זה את זה. מה זה אומר בעצם: אם את מסכימה לסקס זה אומר שאת מסכימה גם לאוראלי ואנאלי? אם את מסכימה לאוראלי אז את מסכימה ללעשות את זה ליותר מאדם אחד? אם את משנה את דעתך, יש מילה בטוחה? האם הפרטנר שלך הוא אדם שאת סומכת עליו שיכבד אותך ואת הגבולות שלך? 

מי שרוצה להעמיק את הידע בנושא ולהבין בדיוק מה ההבדלים מוזמנ/ת להתסכל באתרים הבאים:

רשימת guidlines לBDSM

http://www.nlacolumbus.com/education/sm101/smbasic.html

BDSM מול התעללות אמיתית

http://www.nlacolumbus.com/global/smvabuse.html

ציטוט מתוך זה: http://feminismandreligion.com/2011/09/24/playing-safe-bdsm-the-ethics-of-justice-and-care-by-angelina-duell/

 Respect, as defined by the PtPS, means that each partner views the other as a “whole person”, not her/his other half and accords them the dignity inherent in respect.  The characteristics that govern BDSM relationships are summed up in the phrase, “Safe, Sane and Consensual” and the relationship is measured accordingly

יש גם בלוגרים מצוינים שכותבים ארוטיקה בידיאסמית למשל eye of ra וdirty A למרות שכמעט בלתי נמנע שגם שם יש את אלמנט רומנטיזציית ההרס העצמי. מה זה אומר על הנושא? שאלו שני אלמנטים בלתי נפרדים? אין לי תשובה, זה פשוט חומר למחשבה. אני מקווה רק שעכשיו לפחות תהיה יותר ביקורתיות לגבי זה.

 דבר נוסף, אני רוצה להגיד לכל מי שחושב אחרת, זה לא פוסט שנועד להוכיח שום דבר פלילי לגבי אף אחד, זה ממש לא הדגש פה, אלא לדון בנושאים מסוימים שבערו ובוטאו בין היתר דרך הבלוג המסוים הזה. אני חושבת שדי מובן שזה לא סתם בלוגר שעושה סקס BDSM או מחפיץ נשים. היו פה בישרא הרבה בלוגים שמחפיצים נשים אבל לפחות האלמנט של ההסכמה היה ברור, כאן הוא לא ברור, ולפחות לא היו אלמנטים פדופיליים. (תיאורי גוף ילדותי ומתפתח ומשיכה מינית אליו..) אי אפשר להוכיח שום דבר מטקסט בבלוג כמובן, ואני גם לא מנסה. בדעה שלי אני מסתמכת רק על הטקסט שלו כי זה מה שיש לי..  להגיד לי להסתמך על משהו אחר זה אבסורד, כי א' אין משהו אחר, וב' זה מה שהוא מצהיר עליו כמה שקורה ומה שהולך לו בראש במקביל, מזה אנחנו יכולים להסיק את המסקנות שלנו. רק אם מי שעברה את זה תעשה משהו, זה יוכל אולי להשפיע, אבל אני לא אופטימית במיוחד- לא שמישהי תגיד, כי למה לה להביא את כל הסיפור הזוועתי של בית משפט על עצמה, וגם לא לגבי מערכת המשפט שלנו. ואל תספרו לי כמה הוא "נורמטיבי" ו"מדהים" הוא בחיים האמיתיים, בעייני אדם שעושה וכותב דברים כאלה הוא חלאה.

_____