אני אוהבת שהוא קושר את צווארי, ואז משסף אותו, משסף אותי, הדם פורץ ממני, העולם מצטעף ומחשיך סביבי,
איזה זוהר יש בלתת את עצמי, לעלות למזבח,
אין לי ספק שכולם יגנו על זכותי להטבח
כזו סולידריות.
ולא רק עלי יגנו,
אלא גם על זכות הזונות להיסחר
כמו גם על זכותה של נערה להאנס בבר
בשם הליברליזם
בשם המיניות המשוחררת
של מי?
אם היא רצתה היא רצתה לא נשאל עוד שאלות
רק תנו להם עוד, תנו להם דם לקינוח הדבש,
זוהי דרך המלך, השוליים אפלים
יותר ויותר בהתאמה,
מפורנו לסנאף,
מסחבה לבשר לשחיטה, אין לי ספק
סחבה כבר לא עושה לך את זה
הרי יש להוסיף סוכר למה שנעשה תפל
תני לי מותק תני לי
עוד סוכר ועוד
דם.
*
"תפקיד הפורנוגרפיה והשפעתה על התודעה היא עניין מרכזי של הדיון הציבורי בתקופתנו, שבה יש לתעשייה של מליארדי דולרים את הכוח להפיץ דימויים חזותיים שמידת הסדיסטיות שלהם וההשפלה של נשים באמצעותם הולכים וגוברים [...] המסר המזיק ביותר של הפורנוגרפיה הוא שנשים הן טרפם הטבעי של גברים ושהן אוהבות את זה, שמיניות ואלימות הן היינו הך ושהמין עבור נשים הוא במהותו מזוכיסטי, ההשפלה מענגת וההתעללות הפיזית אירוטית.
אבל למסר הזה מתלווה מסר נוסף, שלא תמיד מזוהה, ולפיו ההכנעה בכוח והשימוש באכזריות, אם הם במסגרת של זיווג הטרוסקסואלי, הם 'נורמליים' מבחינה מינית, בעוד שחושניות בין נשים, וגם מתוך הדדיות אירוטית וכבוד הדדי, היא 'סוטה' 'חולנית' ופורנוגרפית מטבעה, או שהיא לא ממש מרגשת בהשוואה למיניות של שוטים ושלשלאות. לא זו בלבד שהפורנוגרפיה יוצרת אקלים שבו מין ואלימות מתחלפים זה בזה, היא מרחיבה את טווח ההתנהגות הנחשבת קבילה לגברים במשגל ההטרוסקסואלי - התנהגות שמפשיטה נשים שוב ושוב מהאוטונומיה שלהן, מכבודן, מהפוטנציאל המיני שלהן."
- מתוך מאמר מרתק של אדריאן ריץ', "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי" שנכתב ב1978 ופורסם בעברית ב1980.
ומה השתנה מאז? האם היא לא תיארה ביתר דיוק את מה שאנחנו רואים מכל עבר בתרבות שלנו, כמעט ארבעים שנה מאז שהמאמר פורסם? האם הדבר לא הקצין עוד יותר? מה המיינסטרים אומר על השוליים? לאן מועדות פנינו?
מי שרוצה שאשלח לה את המאמר המלא שתשאיר את המייל בתגובות, אם האנונימיות חשובה - ניתן להכניס את המייל לתיבת המנוי לבלוג ואז לבטל אותו אחרי שאשלח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Lisbeth Salander