זה מבלבל נורא, כואב ומתסכל.
לגלות שיש לך סרטן זה כמו לנסוע במכונית חדשה ולקבל פנצ'ר אחרי 5 דקות.
לגלות שיש לך סרטן זה כמו לשחק כל 24 שעות בDAYZ ולמות מהאקר בן 10.
זה כמו לעבוד בDOOR TO DOOR, לעלות 4 קומות ברגל בשביל הדירה האחרונה ולגלות שהיא לא מאוכלסת.
זה כמו להכין קפה ולגלות שנגמר החלב,
זה כמו לשחק סוליטר עם חפיסה שחסר בה קלפים,
זה כמו לאכול סנדוויץ טעים אחרי יום ארוך ולגלות שהוא מקולקל,
זה כמו לקנות בגדים באינטרנט, לחכות חודשים שיגיעו לארץ רק כדי לגלות שהזמנת במידה הלא נכונה,
זה כמו להתאהב מעל הראש במישהי ולגלות שהיא לא רוצה אותך,
זה כמו לחצות מדבר שלם תחת השמש הקופחת רק כדי להגיע לסאונה,
זה כמו לחפש שעות ביום העצמאות שיהיה אפשר לצלם ממנו את הזיקוקים ולגלות שנגמרה לך הסוללה במצלמה,
זה כמו להיכנס להתקלח ולגלות שאין מים חמים,
זה כמו לעשן את הסיגריה האחרונה בחפיסה ולגלות שאין לך עוד אחת.
זה כמו לקבל באן
זה כמו יריקה בפרצוף מאלוהים,
זה כמו סטירה ממרפי,
כמו בעיטה מקארמה,
כמו קסאם לבית,
כמו אגרוף לבטן.
זה לדעת שמותר לך הכל חוץ מלחיות חיים מלאים,
זה לדעת שלא משנה מה תעשה מעתה והלאה -
תאכל בריא, תעמוד זקוף, תישן מספיק, תפסיק לעשן, תדאג פחות, תאהב יותר; התאריך כבר נקבע מראש.
עכשיו,
לספר שיש לך סרטן
לספר שיש לך סרטן זה כמו להגיד שאתה הולך למות ולגלות שזה נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Symptom