אז אמרו

כשהייתי קטנה חשבתי לעצמי שזה ממש חבל שאנחנו לא יכולים ללכת על התקרה

ובזמן שכל הילדים היו מבלים בגני שעשועים, מלקקים גלידה עם חבריהם או משחקים כדורגל

אני הייתי מבלה שעות על הספה, שוכבת על הגב ומסתכלת על העולם הפוך,

איך שהמנורה הארוכה התלויה פתאום עומדת, ולכל דלת לחדר יש מדרגה לפניה (המרחק בין הדלת לתקרה)

ודמיינתי איך פתאום אני מתעוררת בבוקר וכולם פתאום הולכים על התקרה, והשולחן שלנו במטבח, שדבוק לרצפה,

עכשיו תלוי למעלה כמו קישוט מוזר.

רק אחרי כמה שנים של שכיבה על הגב ובהייה בתקרה, חשבתי בחרדה כמה זה יהיה נורא אם פתאום,

בלי אזהרה, הכל יחזור להיות רגיל

וברגע אני אתרסק מהתקרה לרצפה

וכנראה אשבור את עמוד השדרה.