דברים טובים באים באריזות קטנות

אבא אהוב שלי.. כל חיי קראתי לך פראנואיד, קיללתי אותך כי הצקתי לי. 

ורק שנה שעברה סיפרתי לי איך ניהיית לך ההפרעה הנפשית. החרדות. הסיוטים. הפרנויה.

אבי הייה במלחמת לבנון. בתוך לבנון קרתה תאונה. טנק ישראלי שלא הייה מסומן הופצץ על ידיי מטוס קרב ישראלי. אבי הייה במרחק 3 קילומטרים מהפיצוץ. בלוגה שלא התחבאו באותו רגע בעקבות הפיצוץ מאחורי סלעים, וחבר של אבא שלי הוציא את הרובה וכיוון אותו על עצמו במטרה להתאבד. אבא שלי, באותו זמן הייה תמים. באוו יום הוא ראה כלכך הרבה דברים שבגללם עד היום אני שומעת אותו צורח מתוך שיינה.. 

אבא יקר שלי.. סליחה שחשבתי שאתה סתם משוגע... סליחה שלא ראיתי שגם אתה מתמודד עם קשיים אדירים. 

אני אוהבת אותך...