בנות אני רוצה לשתף אתכן במשהו...שהייתי ילדה קטנה לא הייתי מ"המקובלות" הייתי זאת שצוחקים עליה שהיא שמנה ומכוערת כן היו לי חברות אומנם לא הרבה אבל הייתי סובלת כלכך מהערות כמו שמנה דבה נוזל ממך שומן בנים לא היו מתקרבים אלי. וילדים זה עם רע פשוט עם רע ולא רחמן. וכל זה בגלל שהייתי שמנה...חלק מהבנות לא רצו להיות חברות שלי בגלל שאני שמנה ככה זה ילדים פשוט נוראי הרגשתי כאילו יש לי מחלה..יש לי איזה תמונה שלא יוצאת לי מהראש מאז שאני ילדה קטנה פשוט לא עוזבת אותי..היינו באיזה מסיבה כזאת כל השכבה ואז פתאום היה ריקודי סלואו וכל אחד הזמין בחורה ופשוט מצאתי את עצמי עומדת לבד בריקוד ואני מדברת על מסיבה של 60-70 אנשים ומסתכלת על כולם חייכתי מרוב מבוכה לא ידעתי מה כלכך לעשות עם עצמי הרגשתי אותו רגע אני רוצה למות וללכת הביתה..ומאז התמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש אני מדברת על גיל 12 בערך אולי אפילו פחות....אחרכך הגעתי לחטיבת ביניים קצת רזיתי..אבל עדיין הייתי אותה ילדה שמנה..הרבה היו אומרים לי את ילדה יפה רק אם תרזי קצת...הגעתי לתיכון ורזתי עוד טיפה התחלתי כבר להיראות הרבה הרבה יותר טוב בוא נגיד שילדים מהיסודי כבר לא ממש זיהו אותי כן כן את אותה מכוערת ושמנה שאף אחד לא התקרב אליה..ההרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי היה לי פתאום חבר חתיך שרציתי... אומנם זה לא נמשך הרבה זמן אבל היה לי חבר פתאום משהו חתיך מסתכל עלי..זאת הייתה הילדות שלי...נהייתי הרבה יותר יפה..קצת פחות שמנה עדיין אני שמנה אומנם לא כמו פעם אבל אני עדיין שמנה...אני רוצה לרדת רק בשביל ללכת לראות את האלה שצחקו על השמנה והמכוערת ולהוכיח להם איך אני נראת עכשיו ומכוערת אני לא זה מה שאני כן יכולה להגיד על עצמי..פשוט עושה לי כלכך רע לחשוב על מה שהיה לי פעם פשוט כואב לי.....לא מאחלת את זה לאף אחד...הייתי חייבת לפרוק את זה...
|