נעים מאוד, תרצו לטעום?
פרצוף חמוץ מעט, מעט מחייך ומנסה להסתיר את אי הרצון להגיע
לכאן היום. מחזיר בחזרה חיוך מזויף וממשיך לאורחים הבאים.
שלא נראים במיוחד שמחים.
הם ירצו לטעום מהכל, כי אומנם הם לא משלמים על המנות, אבל עצם הגעתם לחתונה כרוכה בעלות.
הם יגיעו לבר ויחליטו לקחת כמה כוסות, שיהיה, זה לא מפריע.
בשלב כלשהו תישאל השאלה , אפשר לפנות לך את השולחן?
הם לא אוהבים להגיב בשלילה אבל הם יחפשו סיבה לתגובה כזו.
וזה רק מחמיר שהחתונה מתקדמת והחופה נגמרת, קבלת הפנים ההזויה נגמרת. כשאני בכלל לא שמח לקבל את פניהם של אף אחד מהבאים. כמו שהם לא כל כך שמחים שהם באו.
זה ממשיך עם מאות פרצופים שונים ובלתי ניתנים לפענוח.
פרצופים שיודעים רק לדרוש ולהעביר ביקורת על אופן השירות שהם מקבלים.
לבסוף מעטים מהם נותנים תשר בסיסי שמגיע למלצר שעבד רוב היום על הרגליים.
ובעצם זה כל העניין בחתונות.
אני לא מר. חתונות
אני לא עומד להתחתן בקרוב
אבל המינימום זה להתנהג כמו בן אדם.
אומנם לא כולם מבינים אבל זה יכול להשפיע ברמה הכי פוגענית
ומה זה בעצם חתונה?
לספר לכולם שמצאת את הבן זוג שתבלי איתו במשך כל חייך? ולשמוח על כך? לדעת שאת הולכת לבלות את שאריות חייך עם האדם שבחרת עכשיו?
ולמה צריך לחגוג את זה, ולמה כולם צריכים לדעת?
בשלב כלשהו אפסיק לשאול שאלות.
בשלב הזה, תדעו שמשהו לא בסדר איתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: